רע"פ 2034/06 מוחמד שקיר נ. יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים

בתאריך 11.5.2004 הוציא המשיב צו הריסה מנהלי למבנה בבעלות המבקש והנמצא בשכונת ג'בל מוכבר שבמזרח ירושלים. המבקש פנה לבית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים בבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי הנ"ל (להלן: הצו).

בתאריך 27.11.2005 דחה בית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופט מ' בן-עטר) את הבקשה, בקובעו, כי טענותיו של בא-כוח המבקש כנגד הצו- וביניהן טענה לפגיעה בזכות הקניין של המבקש; הטענה, כי לא ניתנה למבקש זכות שימוע לפני הוצאת הצו וכן הטענה, כי אין למהנדס הוועדה המקומית לתכנון ובנייה (להלן: המהנדס) סמכות להסתמך על תצהירים שניתנו לו מפי אחר וכי הדבר מהווה הסתמכות על עדות שמיעה – אין בהן ממש.

על החלטת בית-המשפט לעניינים מקומיים, ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בירושלים.

בתאריך 15.1.2006 דחה בית-המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא צ' סגל והשופטים ע' חבש ו-י' נועם) את הערעור. בעשותו כן ציין, כי בתיקון מס' 43 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן: החוק), נמחקה המילה "האישית" מסעיף 238א מן הדרישה לידיעתו של המהנדס בנוגע לעובדות המתוארות בתצהירו, המהווה תנאי הכרחי להוצאת הצו, כמתואר בסעיף זה. לאור תיקון זה ניכר, כי מטרת התיקון היתה לאפשר את הסתמכות המהנדס על תצהירי מפקחים מטעמו, תצלומים ומסמכים אחרים ולא לחייבו להתרשמות אישית בשטח, כל זאת על-מנת לייעל את מנגנון צו ההריסה המנהלי ולאפשר לו להתמודד עם עבירות התכנון והבנייה הרבות ועם הניסיונות החוזרים ונשנים לקבוע עובדות בשטח, עוד לפני הליך שיפוטי. כן קבע בית-המשפט המחוזי, כי בטענה בדבר פגיעה בזכות הטיעון של המבקש אין ממש, שכן המחוקק לא העניק לבעל המקרקעין זכות טיעון לפני הוצאת צו הריסה מנהלי, אלא אך את הזכות להעמיד את ההחלטה בדבר הוצאת הצו לביקורת שיפוטית - כפי שאכן נעשה בפרשה זו. גם טענתו של בא-כוח המבקש בנוגע לפגיעה בזכות הקניין לא נשאה משקל רב בעיני בית-המשפט המחוזי, אשר העיר, כי צו ההריסה אינו פוגע בזכות הקניין של המבקש במקרקעין שבבעלותו, אלא אך מחזיר את המצב התכנוני לקדמותו על-ידי הסרת המפגע התכנוני שבהקמת מבנה ללא היתר בניה.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה חוזר וטוען בא-כוח המבקש, כי באי-מתן זכות שימוע ראשוני יש משום חריגה מסמכות המשיב ומשום פגיעה בכללי הצדק הטבעי ובזכות הקניין של המבקש, פגיעה אשר אינה עומדת במבחני המידתיות העומדים בפני כל פעולה מנהלית של השלטון. כן טוען בא-כוח המבקש כי גם תצהירו של המהנדס, העומד בבסיס הצו, כפוף לכללי הראיות ובראשם הכלל האוסר על מתן עדות שמיעה בכלי שני, וכי בכך יש סטייה מעיקרון החוקיות, באשר לא הותרה במפורש בחוק הגשת ראיה מפי השמועה. כן מעלה בא-כוח המבקש טענות בעלמא, באשר להעדר הליך הוגן, חוסר סבירות ואפליה וטענה, כי ההחלטה בעניין המבקש ניתנה על-ידי המשיב "כבסרט נע" וללא מתן דעת לנסיבותיו של המבקש ובני משפחתו.

מנגד, סומך בא-כוח המשיב את ידיו על הכרעת הערכאות דלמטה וטוען, כי המבקש איננו מעלה כל שאלה משפטית חשובה וכללית ועל-כן אין להרשות לו דיון בגלגול שלישי. לטענתו, השאלות המשפטיות אותן העלה בא-כוח המבקש הינן ידועות ונדונו בפסיקה ואף נדחו. לגוף העניין, מוסיף בא-כוח המשיב וטוען, כי מעדויות המפקח והתצלומים, אשר היוו את הבסיס לתצהירו של המהנדס, עולה בבירור, כי מדובר בשלב בנייה מקדמי וכי מדובר בתוספת בנייה ולא בקיר תמיכה לכביש, טענה שהועלתה בעבר על-ידי המבקש.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. כך, כידוע, נקבע בר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה). בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת

חניון חיפה . השאלות המשפטיות אותן העלה בא-כוח המבקש מוכרות ואף נדונו והדברים מובאים בהרחבה בהחלטותיהם של בית-המשפט לעניינים מקומיים ובית-המשפט המחוזי.

לענייננו, די אם נחזור ונדגיש את מטרת מנגנון צו ההריסה המנהלי, אשר נקבע על-ידי המחוקק במטרה להילחם בנגע הבנייה הבלתי חוקית (ראה: ר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים , פ"ד לח (1) 494; רע"פ 273/86 פרץ נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה , פ"ד מ(2) 445 ,447.) כך נקבע על-ידי המחוקק, למעשה, כי אין זכות שימוע מקדמית וכי הנפגעים יוכלו לבקש מיוזמתם מבית-המשפט ביטול הצו. כך נקבע גם, כי אין צורך שהמהנדס יבקר אישית בכל אתר ואתר, אלא יוכל להסתמך על תצלומים ותצהירים של מי מטעמו. הקלות אלו מאוזנות במקרים מוגבלים, אשר בגינם ניתן להוציא צו הריסה מנהלי, ובהתאם לפרוצדורה המדוקדקת הנדרשת על-מנת לעשות כן, כפי שנקבע בסעיף 238א לחוק.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

החלטתי מיום 14.3.2006 בדבר עיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי מבוטלת בזאת.