רע"פ 2070/08 פואז עבד אל לטיף נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בעכו (ת.פ 1786/05) בגין עבירה של החזקת נשק שלא כדין, לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ).

לפי הנטען בכתב האישום המתוקן, המבקש החזיק ללא רשות כדין, במחסן הסמוך לביתו ציוד צבאי ונשק רב.

ביום 28.1.2007 הרשיע בית משפט השלום בעכו (כבוד השופטת ר' בש ) את המבקש על יסוד הודאתו בעבירה שיוחסה לו.

בטרם מתן גזר הדין הוגש לבית משפט השלום תסקיר מטעם שירות המבחן. בתסקיר הראשון מיום 27.5.2007 ציין שירות המבחן כי התרשם כי המבקש הבין את חומרת הסתבכותו, וכי ראה בהסתבכות זו אסון העלול לפגוע בו קשות אם ייאלץ לרצות עונש של מאסר בפועל. בתסקיר המשלים שנערך ביום 23.9.2007 ציין שירות המבחן כי המבקש שולב בקבוצת טיפול המיועדת למכורים נקיים, כדי למנוע מן המבקש לחזור לשימוש בסמים. עוד ציין שירות המבחן כי מנחי הקבוצה מסרו כי המבקש זקוק להמשך הקשר עם השירות ומתאים להשתלבות ארוכת טווח בקבוצה הטיפולית. שירות המבחן ציין כי שליחתו של המבקש למאסר בפועל עלולה לקטוע את התהליך החיובי בו הוא נמצא. שירות המבחן המליץ כי במקרה זה יש להעדיף את הפן האישי על השיקול הציבורי, והמליץ על העמדתו של המבקש תחת פיקוח השירות במשך שנה וחצי. כן המליץ שירות המבחן להטיל על המבקש עונש של עבודות לתועלת הציבור.

ביום 11.11.2007 גזר בית המשפט השלום על המבקש 10 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שבמשך שנתיים לא יעבור עבירה מסוג פשע, לפי סעיף 144 לחוק העונשין; ו- 6 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שבמשך שנתיים לא יעבור עבירה מסוג עוון, לפי סעיף 144 לחוק העונשין.

על גזר דינו של בית משפט השלום ערערו הן המבקש והן המשיבה לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"פ 2792/07, 2798/07). המבקש ערער על חומרת העונש, ואילו המשיבה ערערה על קולת העונש.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים: ש' ברלינר – סג"נ , י' גריל – סג"נ וב' בר זיו) דחה את שני הערעורים, וקבע כי בנסיבות המקרה אין מקום להתערב בעונש שהוטל על המבקש, וכי בית המשפט השלום שקל את השיקולים הראויים איזן ביניהם וגזר על המבקש עונש ההולם את העבירות שביצע.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר בגדרה טוען בא-כוח המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שדחה את ערעורו של המבקש וכי לא התחשב מספיק בנסיבותיו האישיות ובעובדה כי הודה מיידית באשמה, ולא נתן משקל ראוי להמלצת שירות המבחן שלא להטיל על המבקש עונש מאסר בפועל. עוד טוען בא-כוח המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי עת התייחס בפסק דינו לכתב האישום הראשון ולא לכתב האישום המתוקן.

המשיבה מצידה סומכת את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לטענתה בקשת רשות הערעור אינה מצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית שכן אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית, החורגת מדלת אמותיו של תיק זה. לטענתה גם לגופו של עניין אין בבקשה כדי ללמד על שגגה שנפלה תחת ידו של בית המשפט המחוזי, שכן עונשו של המבקש לא חרג ממסגרת מדיניות הענישה המקובלת, במקרים מסוג זה.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירה אותה ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. הטענות אותן מעלה בא-כוח המבקש בבקשתו נשקלו על ידי הערכאות הקודמות והעונש שהוטל עליו הינו עונש הולם המתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים כולל המלצות שירות המבחן. עיון בפסק דינה של ערכאת הערעור מלמד שזו נימקה את מסקנותיה כדבעי, ועל כן אין מקום להתערב בהן.

באשר לטענת המבקש כי בית המשפט המחוזי התייחס לכתב האישום המקורי, שכלל כמות גדולה יותר של נשק הרי שדינה להידחות. אומנם בית המשפט התייחס בטעות לכתב האישום המקורי, וציין בפסק דינו כי בנוסף לכל הנשק אשר החזיק המבקש הוא החזיק שלושה רימונים אשר בגינם לא הואשם. עם זאת, איני סבור כי טעות זו גרמה לעיוות דין למבקש. כמות הנשק שהחזיק המבקש בכתב האישום המתוקן גדולה דיה, ואין בשלושת הרימונים הללו בכדי לשנות מן התמונה הכוללת. אוסיף כי גזר דינו של המבקש ניתן על ידי בית משפט השלום, אשר לנגד עיניו, עמד כתב האישום המתוקן.

באשר לטענת המבקש בנוגע לחוסר קבלת המלצת שירות המבחן, הרי שהלכה היא, כי תסקיר שירות המבחן הינו בגדר המלצה בלבד, ואילו תפקידו של השופט הוא האיזון בין ההמלצה לבין שיקולים אחרים, העומדים בבסיסו של רציונל הענישה הפלילית. (ראו ע"פ 344/81 מדינת ישראל נ' שחר סגל , פ"ד לה (4) 313, 318 (1981)) . משכך, דינה של טענה זו להידחות

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקש יתייצב ביום 7.9.08 לא יאוחר משעה 10:00 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לשם תחילת ריצוי עונשו.