רע"פ 6133/09 חנן אזולאי נ. מדינת ישראל

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בתיק ע"פ 5595/08, מיום 17.6.2009, בגדרו התקבל ערעור המשיבה על קולת העונש שנגזר על המבקש בבית משפט השלום בבאר שבע בתיק פלילי 3318/05 ותיק פלילי 1823/07, מיום 5.11.2008. הבקשה מופנית כנגד חומרת העונש בלבד.

כנגד המבקש הוגשו שני כתבי אישום. באחד, יוחסו לו עבירות רבות של קבלת דבר במרמה; זיוף ושימוש במסמכים בכוונה לקבל באמצעותם דבר בנסיבות מחמירות; וגניבה בידי מורשה. בכתב האישום השני יוחסו לו שתיים עשרה עבירות נוספות של קבלת דבר במרמה, שתיים עשרה עבירות נוספות של רישום כוזב במסמכי תאגיד ועבירה של קשירת קשר לעשות פשע.

המבקש ניהל חברת בנייה קבלנית בשם "אזולאי עמרם חברה לפיתוח ייזום והשקעות בע"מ" (להלן: חברת אזולאי ), אשר עסקה בבניית דירות ושיווקן בעיר באר שבע. בשנת 2004 נכנסה חברת אזולאי לחדלות פירעון. באישומים המופיעים בכתב האישום הראשון, מפורטים עשרים ואחד מקרים, אשר אירעו בין השנים 2004-2002, בהם קיבל המבקש מלקוחותיה של חברת אזולאי סכומי כסף רבים עבור הדירות והציג בפניהם מצג שווא, לפיו הם מקבלים ערבות בנקאית תמורת כספם. בפועל, המסמכים שהוצגו לקונים זויפו ובהיעדר בטוחות מן הבנקים, קריסתה של חברת אזולאי, העמיד את הקונים בפני שוקת שבורה. על פי כתב האישום השני, בין השנים 2003-1998, מכר המבקש לקונים תמימים 12 דירות אשר מושכנו קודם לכן לבנקים תמורת אשראי, אך לא יידע אותם בדבר המשכון.

המבקש הורשע בבית משפט השלום בבאר שבע (כבוד סגנית הנשיא ד' בן-אור ) על פי הודאתו, במיוחס לו בשני כתבי האישום (פ 3318/05 ו-פ 1823/07). ביום 5.11.2008, נגזר דינו של המבקש ובית המשפט השית עליו עונש של 36 חודשי מאסר בפועל; 18 חודשי מאסר על תנאי; וכן חייבו לשלם לכל אחת מן המשפחות אותן רימה, פיצוי בסך 3,000 ש"ח. בית המשפט שמע את הטיעונים לעונש והתייחס לתסקיר המבחן בעניינו של המבקש, בו נאמר כי מעורבותו במסכת העבירות צריכה להיבחן כחריג שאיננו תואם את אופיו והתנהגותו ואשר נולד על רקע הקשיים הכלכליים אליהם נקלעה חברת אזולאי. בהתחשב בחרטתו של המבקש ובנסיבות האמורות, המליץ שירות המבחן להסתפק בעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, או למצער בעונש מאסר בפועל לתקופה קצרה. מעבר לכך, התחשב בית המשפט גם בנסיבותיו המקלות של המבקש – עברו הנקי, חרטתו, תרומתו לחברה ועזרתו לזולת, מניעיו שאמנם לא היו טהורים, אך נבעו מניסיון להציל את עסקיו ועוד. מנגד, הודגשו הניצול החמור של תמימות רוכשי הדירות והסכומים הגדולים אותם הזרים המבקש להצלת עסקי החברה. איזון בין שיקולים אלה, הביא לגזירת העונש כאמור.

המשיבה הגישה ערעור על קולת העונש, לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. ביום 17.6.2009 החליט בית המשפט (כבוד הנשיא י' פלפל , סגן הנשיא (כתוארו אז) נ' הנדל והשופט א' ואגו ) לקבל את הערעור ולהחמיר בעונשו של המבקש. עונש המאסר בפועל הועמד על 75 חודשים וגובה הפיצוי שעל המבקש לשלם לכל משפחה הוגדל ל-25,000 ש"ח. בית המשפט העיר, כי הנחותיה של הערכאה הדיונית בדבר כוונותיו של המבקש לשקם את עסקיו ולא להעביר את הכספים לכיסו הפרטי, אינן מבוססות על תשתית עובדתית מוצקה וכי מכל מקום, אין לראות בהן – כמו גם בנסיבות אישיות אחרות – שיקולים משמעותיים להקלה בעונש. לאחר שהתייחס בפירוט להשלכות הקשות על חייהן של עשרות משפחות אשר נפגעו כתוצאה מההונאה, הדגיש בית המשפט גם את המשקל הגדול שיש להעניק במקרה זה לאינטרס הרתעתם של קבלנים שבכוחם להסב נזקים עצומים למאות משפחות. יחד עם זאת, בהתחשב בכך שערכאת הערעור איננה נוהגת למצות את מלוא הדין עם נאשם, הסתפק בית המשפט בהחמרה כאמור.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

לטענת בא כוח המבקש, תיק זה איננו יוצא דופן בנסיבותיו ממקרי הונאה דומים ואולם, העונש שנגזר על המבקש בבית המשפט המחוזי חריג בחומרתו ואף מבוסס על עובדות שגויות. ראשית מציין הוא, כי בפירוט העבירות בהן הורשע המבקש, מונה בית המשפט המחוזי גם עבירה של התחזות לאחר ואולם, אין היא מצויה בכתב האישום. שנית, ערכאת הערעור לא התחשבה לדבריו בכך, שרבים מן הקונים קיבלו את הנכס תמורתו שילמו ולחלקם הושבו סכומי הכסף שהועברו למבקש. שלישית, העונש חורג לשיטת בא כוח המבקש מן המקובל במקרים דומים ורק במקרים קיצוניים ביותר מושתים על נאשמים עונשים בקנה מידה דומה. גם פער הענישה בין שתי הערכאות הראשונות, מצדיק לטעמו התערבות בחומרת העונש. לבסוף, מוצא בא כוח המבקש טעם לפגם, בכך שאחד משופטי ההרכב בבית המשפט המחוזי, דן במקביל לערעור הפלילי, גם בהליכי הפירוק שנפתחו כנגד חברת אזולאי.

מנגד, סבורה באת כוח המשיבה, כי גובה העונש שהוטל על המבקש בבית המשפט המחוזי, משקף היטב את היקף מעשי ההונאה ואת מידת הפגיעה הכלכלית והנפשית ב-33 משפחות במסגרת שני מיזמי בניה שונים. נוכח זאת, אין בכוחן של הנסיבות המקלות כדי להכריע את הכף לטובת הקלה בעונש. לדבריה, תיאור העובדות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הינו מדויק ומקור ההתייחסות לעבירה של התחזות לאחר הינו בטעות סופר שלא באה לידי ביטוי ממשי בשיקולי הענישה. כמו כן, השתתפותו של שופט ההרכב בהליכי פירוק, איננה מקימה עילת פסלות ומכל מקום אין להעלותה במסגרת בקשה לרשות ערעור.

דין הבקשה להידחות.

הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית ניתנת רק במקרים חריגים, בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). לא מצאתי בטענות המבקש כל שאלה עקרונית המצדיקה דיון בתיק בגלגול שלישי ודין הבקשה להידחות מטעם זה בלבד.

יתרה מכן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). לאחר שנלקחים בחשבון מימדי המרמה במעשי המבקש והנזק שהסב לקונים, מתחייבת המסקנה, כי העונש שהוטל עליו בערכאה הדיונית מקל עימו יתר על המידה. בית המשפט המחוזי קבע למבקש עונש ההולם את חומרת העבירות בהן הורשע ובמקרה זה, אין הפער בענישה בין שתי הערכאות הראשונות מצדיק התערבות (ראו רע"פ 4791/08 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.2.2009); רע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.2.2005)). יתר על כן, לולא הנסיבות לקולא והכלל לפיו אין ערכאת הערעור נוהגת למצות את הדין עם הנאשם, היה מקום להחמרה נוספת בעונש המאסר ובהעלאת סכומי הפיצוי למשפחות. אם כן, אין לקבל את הבקשה גם מטעמים אלה.

מעבר לדרוש אוסיף, כי גם לגופו של עניין דין הבקשה היה להידחות. סכום הכסף אשר הוצא על ידי המבקש במרמה מקוני הדירות, עמד על כ-18 מיליון ש"ח. על פי עובדות כתב האישום הראשון, מתוך עשרים ואחת המשפחות אותן הונה המבקש, שלוש בלבד קיבלו בחזרה את כספן ושתיים נוספות נכנסו בלית ברירה אחרת להתגורר בדירות שביקשו לקנות, על אף שבנייתן לא הושלמה. אין להקל ראש בהפסדים הכספיים שנגרמו גם למשפחות אלה, ומכל מקום מרבית הקונים נאלצים לכתת את רגליהם בחיפוש אחר דיור חלופי לאחר שחסכונותיהם עלו בתוהו. שתיים עשרה המשפחות אשר רומו כאמור בכתב האישום השני, חשופים לסכנת פינוי ואובדן הנכס אותו קנו במיטב כספם. בא כוח המבקש לא הציג לאורך ההליכים ראיות כלשהן לשינוי במצב המתואר. האסון הכבד אותו המיט המבקש על עשרות המשפחות – תוך ניצול האמון שניתן לו, תוך הפרת הוראות החוק לעניין הערבויות ולאחר תכנון מתוחכם ומחושב שכל כולו נועד להצלת עסקיו, עתיד להדהד בחייהן עוד רבות בשנים, בניהול ההליכים המשפטיים, בהחזרת ההלוואות, בהשלכות על חיי המשפחה, ובהתמודדות עם המשבר הנפשי הקשה שפקד אותן. נסיבותיו המקלות של המבקש ומניעיו, לא נעלמו מעיני בית המשפט המחוזי, אך במקרה דנן בצדק גמור הדגיש הוא שעל המבקש ועל עבריינים מסוגו לדעת "כי ביום פקודה לא ינק[ו], ושום נסיבות מקלות, ככל שיהיו, ונקודות זכות, לא ימנעו ענישה כואבת וקשה".

הערתו של בית המשפט בתחילת פסק הדין, כי המבקש הורשע בעבירה של התחזות לאחר, לא באה לידי ביטוי בקביעת העונש. טעות סופר זו לא הוזכרה שוב בין הנסיבות לחומרה או בפירוט שיקולי הענישה. משכך, לא קיים חשש, כי היה לה השלכה על גובה העונש (השוו רע"פ 2070/08 אל לטיף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.8.2008); ע"פ 3389/92 אבוזמיל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.4.1994)). לבסוף, בניגוד לרמיזות בא כוח המבקש, השתתפותו של כבוד השופט י' פלפל בדיונים על הליכי פירוקה של חברת אזולאי לא מגבשת עילת פסלות, ולא כל שכן שאין בטענה זו כדי להצדיק את קבלת הבקשה.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.