רע"פ 21640-09-24 רע"פ 21640-09-24

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 4.9.2024, בעבא"פ 67358-08-24 (השופט' נ' פלקס), שבגדרה התקבל ערעור שהגישו המשיבים על החלטת בית משפט השלום בירושלים, מיום 18.8.2024, במ"י 53092-06-24 (השופט א' לנג). על-פי החלטת בית המשפט המחוזי, הותרו לפרסום שמו ופרטיו של המבקש, שנחקר כחשוד בעבירת מין.

2.המבקש נעצר ביום 24.6.2024, בחשד לביצוע מעשה מגונה במתלוננת, צעירה כבת 18, חניכת המדרשה אותה ניהל המבקש בעת ביצוע המעשה לכאורה. בהחלטה מיום 25.6.2024, דחה בית משפט השלום בירושלים (השופטת ח' טוקר) את בקשת המשטרה להאריך את מעצרו של המבקש לצרכי חקירה, תוך שקבע כי "מעצרו היה שלא כדין מאחר שנעצר ללא צו של שופט". בגדרי אותה החלטה, נעתר בית משפט השלום לבקשת המבקש להטיל צו איסום פרסום על "כל פרט מפרטי הפרשה".

3.ביום 18.8.2024, דחה בית משפט השלום, בהחלטת 'פתקית' קצרה, את בקשת המשיבים 2-1 (להלן: המשיבים), מיום 1.8.2024, להסיר את צו איסור הפרסום, תוך שעמד על כך שבעניינו של המבקש קיים "חשד מצומצם בהיקפו לביצוע המעשים המיוחסים" לו; ולעומת זאת, צפוי להיגרם לו נזק רב כתוצאה מפרסום פרטי הפרשה.

4.המשיבים לא השלימו עם ההחלטה, והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 4.9.2024, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור, וביטל את צו איסור הפרסום. בהחלטה נקבע, כי המבקש לא הוכיח כי פרסום פרטי הפרשה יגרום לו "נזק חמור ויוצא דופן, השונה מהנזק העלול להיגרם לכל חשוד בעבירות כגון דא"; ומשכך, לא קמה הצדקה לאיסור הפרסום.

5.מכאן הבקשה שלפנַי, שבגדרה טוען המבקש כי בהתחשב בנסיבות העניין, בדגש על מחלתה של אשתו, פרסום שמו יסב לו "שורת נזקים חמורים", ביניהם פיטורים, אובדן פרנסה ופגיעה בשידוכים עתידיים של ילדיו (חלקם קטינים). כמו כן נטען, כי העניין הציבורי שבפרסום פרטי המבקש – נמוך במיוחד; זאת, הן משום שהמדרשה שבה עבד נסגרה, כך שאינו נמצא עוד ביחסי מרות או עבודה עם נשים, הן לנוכח היותו חשוד בלבד.

6.למקרא החלטות בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום; ולאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, ושקלתי את נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות. כידוע, רשות ערעור לבית משפט זה ב'גלגול שלישי', בבקשות הנוגעות לאיסור פרסום, תינתן רק בהימצא שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או אם נגרם למבקש עיוות דין (ראו למשל: רע"פ 6673/21 יעקובי נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (12.10.2021)). ענייננו אינו בא בקהלם של מקרים אלה. בית המשפט המחוזי שמע את טענות הצדדים, ונימק את החלטתו כדבעי; על כן, ובהעדר שאלה שחורגת מדל"ת אמותיו של הליך זה – לא מצאתי מקום להתערב בקביעותיו.

7.אמנם, אין חולק כי פרסום החשדות נגד המבקש עשוי להסב לו נזק; הן לשמו הטוב, הן לפרנסתו, הן לילדיו. הדברים נכונים ביתר שאת, לנוכח מחלתה של אשתו. יתרה מזאת, אם בסופו של יום יוחלט שלא להגיש נגדו כתב אישום, אפשר שנזק כזה יהא בלתי-הפיך. ואולם, כפי שנקבע בפסיקה לא אחת, הגם ש"פרסום שם אדם הנתון בחקירה משטרתית ונחשד בביצוע עבירות פליליות, גורם נזק לשמו הטוב ופוגע בכבודו של הנחקר", הרי ש"פגיעה כזו, כשלעצמה, אינה מספקת למתן צו איסור פרסום, שאלמלא כן איסור כזה היה הופך לכלל, והתרת הפרסום לחריג" (בש"פ 1071/10 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (25.2.2010)). על מנת לשנות את נקודת האיזון, ולהטות את הכף לטובתו, נדרש המבקש לאסור את הפרסום, להצביע על "נזק חמור", החורג מהנזק ה'רגיל' שנגרם לכל חשוד כתוצאה מפרסום פרטיו. הרף להוכחת נזק חמור כאמור, אשר יש להעדיף את מניעתו "על פני הענין הציבורי שבפרסום", לפי סעיף 70(ה1)(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 – גבוה במיוחד (ראו והשוו: רע"פ 7276/13 פינטו נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (12.11.2013); בש"פ 243/24 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 36 והאסמכתאות שם (30.1.2024)). קביעת בית המשפט המחוזי שאותה תוקף המבקש, אשר לפיה הוא לא עמד בנטל הכבד המוטל עליו, להראות נזק כאמור – אינה מעוררת שאלה עקרונית; רחוק מכך. ממילא, לא מצאתי בבקשה שלפנַי טעם טוב שיש בו כדי להצדיק סטייה מקביעה זו.

8.לבסוף אציין, כי בניגוד לטענת המבקש, אין בעצם העובדה שהכרעת בית המשפט המחוזי היתה שונה מזו של בית משפט השלום, כדי להצדיק מתן רשות ערעור. כזכור, "העובדה שבית משפט השלום ובית המשפט המחוזי הגיעו למסקנות שונות אינה מצדיקה כשלעצמה מתן רשות ערעור" (בש"פ 4495/21 שליט אוריל נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (27.6.2021)).

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת.