פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
2186/06 - א'
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
נאדר ראזם
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום
12.2.06, בתיק ע"פ 9939/05,שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא השופט צ' סגל
והשופטים: ע' חבש, י' נועם
ובקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין
בשם המבקש: עו"ד וסים
דראושה
החלטה
1.בית-משפט השלום בירושלים הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בכך שבשני מועדים בשנת 2003, הוא הסיע ברכבו שלושה מתושבי האזור ששהו בישראל שלא כדין, ובכך עבר עבירות לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.
בית-המשפט גזר למבקש 45 ימי מאסר ו-4 חודשים מאסר על-תנאי. נקבע, כי ענישה זו מוצדקת לנוכח העובדה שהמבקש לא נרתע בעקבות ביצועה של העבירה הראשונה, ושב וביצע עבירה דומה לאחר חודשים ספורים. כן הודגשה הסכנה לביטחונו של הציבור בישראל נוכח עבירות מסוג אלו שביצע המבקש.
2.ערעור שהוגש על-ידי המבקש לבית-המשפט המחוזי בירושלים, וכוון כנגד גזר-הדין שהושת עליו – נדחה. בית-משפט קמא הדגיש, כי מאסר בפועל כגון זה שהוטל על המבקש, אף מתיישב עם העקרונות שהותוו ברע"פ 5198/01 טלעת ח'טיב נ' מדינת ישראל פ"ד נו(1), 769.
ביני לביני, שינה בית-משפט זה מההלכה שהותוותה בעניין ח'טיב (ראו רע"פ 3674/04 אבו סאלם נ' מדינת ישראל, מיום 12.2.06), והמבקש, אשר עותר להביא את עניינו בפני ערכאה שלישית, סבור כי יש בכך כדי להצדיק בחינה נוספת של העונש שהושת עליו. כן נטען, כי בעונש המאסר שהוטל על המבקש, לא ניתן משקל ראוי לחרטה שהביע, למצבו הכלכלי, לעובדה כי זוהי הסתבכותו הראשונה בפלילים, וכן לזמן הרב שלחף מאז ביצוען של העבירות.
3.דין הבקשה להידחות, באשר אין היא מעוררת שאלה משפטית כללית החורגת מגדרו של המקרה הנוכחי. אדרבא, הנסיבות עליהן מצביע המבקש ניצבו כולן לנגד עיניו של בית-משפט השלום (ראו עמ' 42 לפרוטוקול הדיון), אולם, חרף קיומן לא היה ניתן להתעלם מהזלזול שהפגין המבקש בחוק, כאשר זמן קצר בלבד לאחר ביצועה של העבירה הראשונה חזר לסורו. העולה מכך הוא, כי השינוי במדיניות הענישה הנוהגת בעבירות לפי חוק הכניסה לישראל, שינוי שחל בעקבות פרשת אבן סאלם הנ"ל, אינו מצדיק ליתן רשות ערעור, באשר העונש שהוטל על המבקש ניתן בשים לב למכלול נסיבותיו של האירוע. בהקשר זה לא נותר לי אלא להפנות לדברים שאמרתי במקום אחר:
"בעקבות פסק-הדין שניתן לא מכבר ברע"פ 3674/04 אבו סאלם ואח' נ' מדינת ישראל (12.2.06), מוצא עצמו בית-משפט זה נדרש למספר גדל והולך של בקשות לרשות ערעור על גזרי-דין, שעניינם הרשעה בעבירות לפי סעיף 12א הנ"ל. ברם, כשם שלאו הלכה היא – כעולה מפסק-דינו של המישנה-לנשיא מ' חשין בענין אבו סאלם הנ"ל, כי כל הרשעה בעבירות מעין אלה תגרור עמה עונש של מאסר בפועל, כך אין פירוש הדבר כי כל בקשה ליתן רשות ערעור תענה בחיוב. המבחן לאורו עלינו לילך הוא, כלום נתנו ערכאות קמא משקל ראוי למכלול נסיבותיו של האירוע נושא-האישום, או שמא נגזר העונש אך על-יסודו של המצב הנורמטיבי ששרר קודם למתן פסק-הדין בענין אבו סאלם".
לנוכח כל האמור, הבקשה נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.
ניתנה היום, י"ג באדר תשס"ו
(13.3.2006).
ש ו פ ט