רע"פ 2191/04 מאגד חביש נ. מדינת ישראל

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 19.2.04 אשר קיבל את ערעור המדינה על גזר דינו של בית משפט השלום.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של העסקה שלא כדין, לפי סעיף 12א(ב) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל ). על-פי האמור בכתב האישום, העסיק המבקש שני תושבי שטחים - שוהים בלתי חוקיים - במפעל אבן בכפר ירכא, מבלי שבדק אם בידיהם היתר שהייה כדין בישראל. בית משפט השלום הרשיע את המבקש על-פי הודאתו בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום וגזר עליו, לאחר קבלת תסקיר מאת הממונה על עבודות השירות, מאסר לתקופה של 3 חודשים לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים למשך שנתיים וקנס בסך 5,000 ₪ או 25 ימי מאסר תמורתו. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של המדינה על קולת העונש וקבע כי שלושת חודשי עבודות השירות ירוצו כעונש מאסר מלא.

בבקשה טען המבקש כי נסיבותיו האישיות הינן חריגות ויוצאות דופן באופן המצדיק המרת עונש המאסר בפועל שהוטל עליו במאסר בעבודות שירות. בין היתר טען המבקש כי הנו בן למשפחה שכולה וכי הוא היחיד מבין תשעה אחים המטפל באמו החולה. כן הצביע המבקש על כך שעברם של תושבי השטחים אותם העסיק נקי וכך גם עברו שלו. עוד טען המבקש לקיומה של הפליה בענישה בינו לבין אדם אחר, תושב כפרו, אשר הורשע בעבירות של העסקת והלנת תושבי שטחים שלא כדין ונדון לשלושה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ולקנס של 4,000 ₪ בלבד. המדינה, באותו מקרה, לא ערערה על קולת העונש.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המדינה לבקשה, שוכנעתי כי דינה להידחות. הלכה היא כי מידת העונש איננה מצדיקה הבאת עניינו של נאשם שהורשע לפני בית המשפט העליון כערכאת ערעור שניה, אלא במקרים יוצאי דופן, אשר עניינו של המבקש אינו נמנה עליהם. למעלה מהנדרש אציין כי גם לגופו של עניין לא ראיתי להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית משפט זה התווה אמות מידה מחמירות ביחס לרמת הענישה המתבקשת בעבירות על סעיף 12א לחוק הכניסה לישראל. עמד על כך השופט טירקל ברע"פ 5198/01 ח'טיב נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(1) 769:

"סבורני כי דברו של המחוקק וקולם של הפיגועים מחייבים את בתי המשפט לאחוז היום באמות מידה עונשיות מחמירות יותר מאלה שבהן החזיקו, לפעמים, בעבר. דברים אמורים במעשי עבירה העלולים להוליד מעשי זוועה נוראים ועל התגובה העונשית להיות חמורה וקשה. אם לא עומדות לעבריין נסיבות יוצאות מגדר הרגיל, יש לגזור עליו - ואפילו הוא אדם מן הישוב שעשה מעשיו מתוך תמימות או מחמת צורך דוחק כלשהו - עונש מאסר לריצוי בפועל, בלי מתן אפשרות להמירו בעבודות שירות. אשר לאורך תקופת המאסר, חלקי עם המחמירים, כאמור לעיל."

לאחר שבחנתי את הנסיבות עליהן הצביע המבקש, לא מצאתי כי יש בהן כדי לקיים את התנאי עליו עמד השופט טירקל בעניין ח'טיב, שכן אין הן מגיעות למעלת "נסיבות יוצאות מגדר הרגיל" באופן המחייב חריגה מן העונש המקובל. אכן, הוטרדתי מטענת ההפליה אותה העלה המבקש ולפיכך ביקשתי את התייחסותה המפורשת של המדינה לטענה זו. בתגובתה, אישרה המדינה את אמיתות עובדות המקרה אליו הפנה בא-כוח המבקש בבקשתו, אך הוסיפה כי הסיבה בגינה בחרה התביעה באותו מקרה שלא לערער על קולת העונש איננה ברורה. לאחר ששקלתי את הטענה, הגעתי למסקנה כי אין במקרה אחד בו סטה לכאורה בית משפט השלום מאמות המידה שהותוו בפסיקה כדי לבסס טענת הפליה בענישה כנגד נאשם אחר שאינו קשור לאותו ענין. אמנם, השאיפה היא לקיים, ככל שניתן, אחידות ושוויון בענישה; יחד עם זאת, חשוב לזכור, כי אין בכך כדי לכבול את ידי בית המשפט וכי כל מקרה ומקרה ייבחן בהתחשב בנסיבותיו. במקרה זה, כאמור, לא מצאתי כל הצדקה לסטייה מאמות המידה שנקבעו בעניין ח'טיב ולפיכך דין הבקשה לרשות ערעור להידחות.

המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 13.4.04, בשעה 08:00 במשטרת עכו.