פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ 2195/20
לפני:
כבוד השופט ג' קרא
המבקש:
נאשד נאשף
נ ג ד
המשיבה:
היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון
והבניה מחוז מרכז
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתיק עתפ"ב 13887-10-19 מיום 11.2.2020
שניתן על ידי כב' השופט י' אברהם
בשם המבקש:
עו"ד יעקב כהן
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט י' אברהם ) מיום 11.2.2020 בעפת"ב 13887-10-19, בגדרו נדחה ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בנתניה (כב' השופט א' ברנד ) בבדה"מ 31028-07-19, לדחות את בקשת המבקש לביטול צו הריסה מנהלי.
רקע והליכים קודמים
1.
המבקש הגיש בקשה לבית משפט השלום בנתניה לביטול צו הריסה מנהלי שניתן ביחס למשטח אספלט שיצק, וטען כי מדובר בשיפוץ רחבה שהייתה סלולה באספלט קודם, והוא אך חידש אותה; כי יציקת האספלט פטורה מהיתר מכוח סעיף 31 לתקנות התכנון והבנייה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר), התשע"ד-2014 (להלן: תקנות הפטור ); וכי מששונה ייעוד הקרקע לשמורת נוף, ההכרזה עליה כקרקע חקלאית בטלה.
בית משפט השלום דחה את הבקשה בקבעו כי מתצלומי האוויר שצירפה המשיבה לא עולה שהמשטח היה מרוצף באספלט, אלא לכל היותר מדובר בקרקע מהודקת; כי בהתאם לתקנה 2 לתקנות הפטור, תנאי סף לפטור הוא שהעבודות תואמות לתוכניות ולהוראות המרחביות החלות על הקרקע, ואילו ריצוף משטח המשמש בית עסק לא תואם לתוכנית המייעדת את השטח לשמורת נוף; וכי תוכנית מחוזית לא יכולה לבטל הכרזה על קרקע חקלאית, אלא הדבר מצוי בידי הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים (להלן: ולקחש"פ ) בלבד.
2.
המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי ערעור על החלטת בית משפט השלום, וחזר על טענותיו כי מדובר בחידוש אספלט שהיה במקום עוד קודם לכן, וכי העבודה חוסה תחת תקנות הפטור. בית משפט המחוזי דחה את הערעור וקבע כי תצלום האוויר שצירף המבקש מציג את המשטח כמהודק ולא כמשטח סלול ולכן קביעתו העובדתית של בית משפט השלום נכונה, וכי צדק בית משפט השלום בקבעו כי העבודה לא תואמת את התוכנית החלה על המקרקעין.
המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, היא הבקשה שלפניי.
נימוקי הבקשה
3.
המבקש סבור כי יש מקום ליתן לו רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא משום שהוא מעורר שאלה עקרונית וכללית. לשיטתו, פסק הדין מעלה את השאלה האם הכרזה על קרקע חקלאית עומדת לעולם, אף לאחר שייעוד הקרקע שונה.
דיון והכרעה
4.
הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים בלבד שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות ציבורית או כללית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לב(3) 123 (1982)), או במקרים בהם מתעורר חשש לאי-צדק מהותי או לעיוות דין (רע"פ 7429/19 לוי נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובנייה עיריית תל אביב-יפו (17.11.2019); רע"פ 641/19 מילר נ' מדינת ישראל
(10.4.2019)). הבקשה דנן לא עומדת באמות המידה האמורות, חרף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשה אצטלה עקרונית, באשר היא ממוקדת בעניינו הפרטני שהוכרע על ידי הערכאה הדיונית שקבעה בעניינו ממצאי עובדה המייתרים כל צורך בדיון בסוגיה המשפטית אותה הציב המבקש בבסיס בקשתו.
בית משפט השלום קבע כי "הצדדים חלוקים ביניהם על השאלה האם מדובר בקרקע שייעודה חקלאי כטענת המשיבה או בקרקע שייעודה מתחלק בין שמורת נוף לבין קרקע בייעוד תעשייתי כגרסת המבקש. הטענה כי חלק משטח הבניה נעשה על קרקע בייעוד תעשייתי טעונה הוכחה על ידי המבקש, מה שלא נעשה בענייננו, מה גם שעל פי תשריט התכנית אשר הגישה המשיבה גם לאחר הרחבת האזור שייעודו לתעשייה אין המשטח נושא דיוננו ממוקם על המקרקעין המיועדים לתעשייה". בית משפט השלום הוסיף מעבר לנדרש את הדברים הבאים: "אשר לחלוקה בין קרקע חקלאית לשמורת נוף, אף אם אקבל לעניין זה את טענת המבקש כי אין מדובר עוד בקרקע חקלאית לאחר שיעודה שונה לשמורת נוף עדיין משטח המשמש בית עסק אינו יכול להיות תואם לתכנית המייעדת את הקרקע לשמורת נוף." (פסק דינו של בית משפט השלום, בעמ' 6).
קביעותיו של בית משפט השלום כמצוטט לעיל מייתרות אפוא את הדיון בשאלה המשפטית לעניין הכרזת הקרקע כחקלאית.
כך גם טענתו של המבקש כי מדובר אך בחידוש של אספלט קיים היא טענה עובדתית אשר נדחתה בערכאות קמא על בסיס ראיות. כידוע, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, לא כל שכן ב"גלגול שלישי" (ראו: רע"פ 9632/16 מקוריה נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (15.12.2016); רע"פ 1281/19 אוחנה נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (04.04.2019); רע"פ 54/20 נקש נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (06.01.2020)).
5.
בנסיבות אלה לא מצאתי מקום ליתן רשות ערעור, הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, ח' בניסן התש"פ (2.4.2020).
ש ו פ ט