רע"פ 1281/19 אוחנה מישאל נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' סגן הנשיאה א' ביתן וכב' השופטות י' רז-לוי ו- ג' שלו ) בע"פ 11776-09-18 מיום 16.1.2019, בגדרו נדחה ערעור המבקש על הכרעת הדין ועל גזר הדין של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט י' עטר ) בת"פ 49343-05-15 מיום 1.11.2017 ומיום 15.7.2018 בהתאמה.

רקע והליכים קודמים

1.

כתב האישום המתוקן שהוגש נגד המבקש מייחס לו עבירות של החזקת סמים לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה ); החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) + (ג) רישא לפקודה.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 15.5.2015, נסע המבקש באוטובוס מתחנה מרכזית באר שבע לתחנה מרכזית באילת, כשבמזוודה שנשא עימו (להלן: המזוודה ) החזיק 200 אריזות ובתוכן סם מסוכן מסוג AB-CHMINACA שלא לצריכתו העצמית, במשקל כולל של 1.666 ק"ג (להלן: האריזות ).

2.

לאחר ניהול הוכחות, קבע בית משפט השלום, בהכרעת דין מקיפה ויסודית, כי הוכח מעבר לכל ספק סביר כי האריזות הכילו את הסם המסוכן המפורט בכתב האישום.

בית המשפט הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וגזר עליו את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 13 חודשים; מאסרים על תנאי; פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים.

המבקש ערער על הכרעת הדין ועל גזר הדין.

3.

בדחותו את הערעור, על שני חלקיו, עמד בית המשפט המחוזי על כך שהמשיב נמנע מלהעיד בבית משפט השלום, כך שלא עמדה על הפרק עדותו שלו שהחומר שהחזיק איננו סם. לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי כי האריזות שהחזיק המבקש, הכילו סם מסוג AB-CHMINACA

וכי המבקש החזיק בסמים שלא לצריכתו העצמית וגם לשם צריכתו העצמית, כפי שנקבע בבית משפט השלום.

מכאן הבקשה שלפניי.

נימוקי הבקשה ותגובת המשיבה

4.

המבקש עותר לזכותו מן העבירות בהן הורשע וטוען כי בקשתו חורגת בהרבה מעניינו הפרטי. בקיצור נמרץ ביותר, טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בסוגיות הבאות: כשקיבל את חוות הדעת של רפ"ק במעבדה האנליטית במחלקה לזיהוי פלילי של משטרת ישראל (להלן: מומחה המז"פ ), כראיה קבילה להוכחת זהות החומר הנבדק כסם מסוכן; כשנתן היתר לביסוס חוות דעת מומחה על עדות מפי שמועה, בלי גבולות של ממש; כשקבע כי הוכחה שרשרת מוצג, המבססת את הטענה ולפיה הבדיקות עליהן סומכת חוות הדעת בוצעו במוצג שנתפס אצל המבקש; כשקבע כי הבדיקות שנערכו במוצג שנתפס אצל המבקש נערכו בהתאם להוראות תקנות הדיגום.

5.

מנגד, טוענת המשיבה כי הבקשה אינה מגלה כל סוגיה עקרונית ומשפטית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, וכל עניינה בטענות הנוגעות לממצאי מהימנות של הכרעת הדין, ואשר נדחו על ידי שתי הערכאות. יתרה מזאת, טוענת המשיבה כי עיקר טענות ההגנה אף חסרות אחיזה בחומר הראיות ונשללות בקביעות עובדה וממצאי מהימנות של הכרעת הדין. לבסוף טוענת המשיבה, כי אם רצה המבקש לסתור את חוות הדעת של מומחה המז"פ היה עליו להגיש חוות דעת מומחה מטעמו.

דיון והכרעה

6.

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

7.

כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים בהם הבקשה מעלה שאלה משפטית או ציבורית בעלת חשיבות כללית (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לב(3) 123 (1982)), או במקרים יוצאי דופן בהם מתעורר חשש לאי-צדק מהותי או לעיוות דין (רע"פ 6487/12 דביר נ' מדינת ישראל , בפסקה 11

(15.7.2013)). חרף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשתו אצטלה עקרונית, הבקשה אינה חורגת מעניינו הפרטי ואינה עומדת באמות המידה האמורות. למעשה, עיקרה של הבקשה הוא בהשגות על ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאות הקודמות. זאת, שעה שידוע כי התערבות ערכאת הערעור בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית תיעשה אך במקרים חריגים ומצומצמים, לא כל שכן עת עסקינן בערכאת ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו למשל: רע"פ 9632/16 מקוריה נ' מדינת ישראל , בפסקה 8 (15.12.2016)). די בכך על מנת לדחות את הבקשה.

8.

למעלה מן הצורך, אתייחס בקצרה, לסוגיות המתעוררות, לכאורה, בבקשה שלפניי.

9.

ביחס לטענות המבקש בדבר קבלת חוות הדעת של מומחה המז"פ, יצויין כי בא כוחו של המבקש ביקש לדחות את הדיון בבית משפט השלום לצורך הבאת " מומחה מטעם ההגנה על מנת לסתור את חוות הדעת. חוות הדעת בעבודה... " (דיון מיום 11.4.2016). בית משפט השלום נעתר לבקשה ודחה את הדיון ( שם ). בהכרעת הדין נקבע כי " ההגנה ויתרה על זכותה לנהל פרשת הגנה, הנאשם עצמו ויתר על זכותו להעיד ובנוסף, בסופו של יום, וחרף ההצהרה כי תעיד מומחה מטעמה על מנת לסתור את חוות הדעת של התביעה, נמנעה ההגנה מלהגיש כל חוות דעת נגדית או להעיד כל מומחה מטעמה כנגד קביעותיו וחוות דעתו של מומחה מז"פ " (הכרעת הדין, בפסקה 13). זאת ועוד, קבע בית המשפט השלום כי חוקר המז"פ הותיר רושם חד משמעי כי הוא מומחה הבקיא בתחומו ושהינו בעל יושרה מקצועית (שם, בפסקה 105). יתרה מכך, גם בבית המשפט המחוזי נקבע כי חוות הדעת של מומחה המז"פ היתה הראיה הקבילה הרצינית היחידה בתיק וכי החלטת בית המשפט השלום לקבל את חוות דעת המומחה ולתת לה את מלוא המשקל, נכונה, ואין עילה להתערב בה. בנסיבות אלו, לא מצאתי גם אני להתערב במסגרת "גלגול שלישי" בקביעה זו.

10.

כמו כן, לא מצאתי כי הבקשה שלפניי מצדיקה דיון מחודש בשאלת קבילותה של עדות מומחה, במקרים בהם המומחה מסתמך על בחינות ובדיקות שערכו אחרים. שאלה זו נדונה רבות בבית משפט זה, ונקבע כי " העובדה שמומחה המעיד בפני בית המשפט מסתייע בעבודתו בעזרתו של אדם אחר, הנמצא תחת פיקוחו הישיר וההדוק של המומחה ופועל בהתאם להנחיותיו, אינה הופכת את עדותו של המומחה לעדות שאינה קבילה רק מטעם זה " (ראו: ע"פ 456/16 צ'ורני נ' מדינת ישראל , בפסקה 16 (4.7.2017)), וההפניות ששם). נאשם רשאי, כמובן, להעלות טענות נגד עדות המומחה. " מכל מקום, חשש ספקולטיבי לקיומו של כשל בעבודתם של הכפופים למומחה, ללא בדל של תשתית ראייתית קונקרטית לכשל כאמור, אין בו כדי להפוך את עדותו של המומחה לבלתי קבילה " ( שם ). בענייננו, קבע בית משפט השלום כי לא הובא על ידי המבקש בדל של תשתית ראייתית קונקרטית לכשל בעבודת הבודקים שפעלו מטעם ועבור מומחה המז"פ (הכרעת הדין, בפסקה 98). " ההגנה נמנעה גם מלזמן מי מאותם בודקים אשר לשיטתה נפל פגם כזה או אחר בבדיקות שערך " (שם, בפסקה 103). יתרה מכך, התרשם בית המשפט כי חוקר המז"פ היה מעורה ומעורב בבדיקות שנערכו, והכיר היטב את דרך עבודתם של הבודקים השונים במעבדה (שם, בפסקה 105). בנסיבות אלו, לא מצאתי עילה להתערב בקביעת בית המשפט.

11.

גם טענות המבקש בדבר העדר שרשרת מוצג, עניינן בקביעות עובדה ומהימנות ודינן להידחות. בעניין הפעולות המבוצעות במוצגים המגיעים למעבדה, העיד מומחה המז"פ, ובעניינו קבע בית משפט השלום כי " לא מצאתי כל מקום שלא להאמין לעד ו/או לפקפק בהסבריו ביחס לאופן בו נשמרת אותה שרשרת... ". בהמשך, קבע בית המשפט כממצא כי הבדיקות שמבססות את חוות דעתו של המומחה, אכן נעשו ביחס לחומרים החשודים כסם שנתפסו מידי המבקש וכי " אין מקום להיזקק לטענות בעלמא בדבר כשל בטיפול במוצגים, בלא אינדיקציות קונקרטיות לכך ." (שם, בפסקאות 90-88).

12.

לבסוף אתייחס לטענות המבקש כי הבדיקות נערכו שלא בהתאם להוראות תקנות הדיגום. מומחה המז"פ העיד כי הבדיקה המדגמית בוצעה על פי " כללי הדיגום ". סעיף 31(4) לפקודה קובע חזקה לפיה " עדות עד מומחה בהתאם לתקנות שהתקין שר המשפטים על בדיקה מדגמית שנעשתה בסם, תהיה ראיה לענין סוג הסם, משקלו, כמותו וצורתו, כל עוד לא הוכח היפוכה ". גם בעניין זה קבע בית משפט השלום כי המבקש לא הביא כל חוות דעת מטעמו, על אף שביקש את דחיית הדיון כדי לעשות כן, ולא הביא כל ראיה קונקרטית לפיה מומחה המז"פ חרג מאותן תקנות ומאותם כללים. על כן, אימץ בית המשפט את חוות דעתו של מומחה המז"פ. למעשה, גם בעניין זה, טענות המבקש עוסקות בקביעות עובדה ומהימנות, שלא מצאתי להתערב בהן.

13.

סוף דבר, הבקשה נדחית. המבקש יתייצב ביום 14.5.2019 עד לשעה 9:00 לריצוי עונש המאסר שהושת עליו, בכלא "אשל" שבמתחם בתי הכלא בבאר-שבע, או במקום אחר על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות והחלטה זו. על המשיב לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, טלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.

14.

עיכוב הביצוע שניתן מבוטל בזאת.