רע"פ 2240/08 מוחמד אבו סולוב נ. מדינת ישראל

1.

לבית-משפט השלום בבאר-שבע הוגש כתב-אישום (מתוקן), בו יוחסה למבקשים עבירה של סיוע בהחזקת סם מסוכן, לפי סעיף 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים בשילוב עם סעיף 31 לחוק העונשין. המבקשים הודו בעובדות אלו במסגרת הסדר טיעון, ובעקבות כך נדונו לשמונה חודשי מאסר, שנה מאסר על תנאי וקנס בסך 3,000 ש"ח.

2.

בערעור שהגישו המבקשים לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע נטען, כי הם נטלו אחריות על העבירה שביצעו, והביעו חרטה כנה ומלאה. על רקע זה, ונוכח נסיבותיהם האישיות, התבקש בית-המשפט לבטל את הרשעתם או לקצר את תקופת המאסר שהושתה עליהם, כדי שיוכלו לבקש להמירה בעבודות שירות. בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור.

3.

בבקשה שבפני עותרים המבקשים ליתן להם רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. נטען, ולראשונה בהליכים המתקיימים בעניינם , כי עבירת הסיוע בה הורשעו המבקשים הינה עבירה נגזרת, ומאחר ולא הוגש נגד איש כתב-אישום בגין החזקת הסם, לא ניתן היה לייחס להם עבירה של סיוע להחזקה. כמו כן, נטען כי כתב-האישום המתוקן, בו הודו המבקשים, נוסח באופן כללי ואין די בעובדות המצוינות בו כדי לבסס הרשעה. לבסוף, נטען כי העונש שהושת על המבקשים הנו חמור, וכי לא ניתן בו משקל הולם לנסיבותיהם האישיות.

4.

בהחלטתי מיום ה' באדר ב' התשס"ח (12.03.08), נתבקשו המבקשים להבהיר בכתב אם העלו את הטענות עליהן נסמכת בקשה זו בפני ערכאות קמא, ובתגובה הפנה בא-כוחם למסמך שהוגש לבית-משפט השלום בבאר-שבע, בטרם גיבושו של הסדר הטיעון. באותו מסמך שכותרתו "טענות מקדמיות", שטחו המבקשים את השגותיהם כנגד נוסחו הלקוי של כתב-האישום, והעובדה שמבצעה העיקרי של העבירה נותר עלום. ברם, מסמך זה הוגש ללא החלטת בית המשפט, והמבקשים לא מילאו את החסר גם בעקבות החלטתי הנוספת באותה סוגיה מיום י' באדר ב' התשס"ח (17.3.08). במצב זה שוב אין מנוס מן המסקנה שככל הנראה זנחו המבקשים את טענותיהם המקדמיות בעקבות גיבושו של הסדר הטיעון, ועל כן אותה טענה עליה נסמכת בקשתם לרשות ערעור, מעולם לא נדונה וממילא גם לא הוכרעה. ההליך של בקשה לרשות ערעור אינו ההליך המתאים להעלאתן של טענות מסוג זה, גם משום שלדבר לא קדם בירור עובדתי על ידי הערכאה הדיונית. במצב זה נותרו להכרעה השגות המבקשים כנגד העונש בלבד, והרי הלכה פסוקה היא כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה לקיומו של ערעור נוסף ( רע"פ

10231/03

קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1), 646 (2003)). אכן, להלכה זו נקבעו חריגים, אולם לא מצאתי כי עניינם של המבקשים נמנה עליהם.

אשר על כן, הבקשה נדחית.