רע"פ 1515/14 ישראל אוחנה נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים: י' אלון – נשיא; י' צלקובניק ; י' רז-לוי ), בעפ"ג 18889-11-13, מיום 29.1.2014, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט ד"ר יובל ליברדו ), בת"פ 36200-09-11, מיום 7.10.2013.

ביום 2.3.2014, הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר אשר הושת על המבקש עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

רקע והליכים קודמים

2.

מעובדות כתב האישום המתוקן, אשר הוגש נגד המבקש ושני נאשמים נוספים, עולה כי ביום 8.9.2011, בשעה 21:30 או בסמוך לכך, נעצר רכב בו נהג המבקש בצומת חטיבת הנגב, על-ידי משטרת ישראל. בעת שהרכב נעצר, נמצאו בו שני הנאשמים הנוספים, כאשר אחד מהם החזיק

כ-20 גרם של סם מסוכן מסוג קוקאין, שלא לצריכה עצמית וללא היתר כדין, ואילו הנאשם השני היה אזרח ירדני ששהה בישראל ללא אישור כניסה ושהיה כדין. בכתב האישום צוין, כי המבקש סייע להחזקת הסם המסוכן, בכך שאבטח את הנאשם שהחזיק בסם והקל עליו. לאחר שנעצר הרכב, הורו השוטרים למבקש ולנאשמים הנוספים לפתוח את דלתותיו, אך אלו סירבו

ונעלו את דלתות הרכב, כך שהשוטרים נאלצו לנפץ את שמשות הרכב באמצעות אלה.

בגין מעשים אלו, יוחסה למבקש עבירה של סיוע להחזקת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, בצירוף סעיף 32 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

3.

ביום 24.10.2012, הורשע המבקש, על יסוד הודייתו, בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, וביום 7.10.2013, נגזר דינו. בית משפט השלום הפנה לתסקירי המבחן אשר הוגשו לעיונו, מהם עולה

כי המבקש הוא כבן

40 שנה, נשוי ואב לשלושה, אשר סובל מדיכאון וחרדה כתוצאה מתאונת דרכים שעבר בשנת 2000. עוד עולה מגזר הדין, כי בשיחותיו עם שירות המבחן התקשה המבקש " להתייחס באופן מלא למעורבותו בביצוע העבירה ומניעיו ". צוין בתסקיר, כי שירות המבחן סבור שיש להטיל על המבקש עונש בעל אופק שיקומי, שבו בזמן יוכל להרתיע את המבקש ולהציב בפניו גבולות ברורים. לאחר הדברים האלו, ובעיקר על רקע המורכבות אשר מאפיינת את מצבו הרגשי והבריאותי של המבקש, המליץ שירות המבחן להטיל על המבקש צו מבחן מעקבי וטיפולי, לצד השתת עונש מאסר מותנה.

בגזר דינו, עמד בית משפט השלום על החומרה הטמונה בעבירות הסמים המסוכנים, אשר מסכנות את בטחונו ושלומו של הציבור ופוגעות בבריאותו. עוד הוטעם, כי מדובר בענייננו על החזקה של כמות משמעותית של סם, שמסוכנותו ניכרת גם בהשוואה לסוגי סמים אחרים. בית משפט השלום נתן את דעתו לנסיבות המקלות בעניינו של המבקש, ובהן: הפגיעה הצפויה במשפחתו של המבקש כתוצאה מעונשו; הודייתו של המבקש; חלוף הזמן ממועד האירועים; והמלצת שירות המבחן. מנגד, זקף בית משפט השלום לחובתו של המבקש את עברו הפלילי, הכולל שמונה הרשעות קודמות. בנוסף, התחשב בית משפט השלום בעונשים אשר הוטלו על הנאשמים הנוספים בתיק זה, הכוללים עונשי מאסר לריצוי בפועל לתקופות ארוכות משנה, וכן במצבו הבריאותי והנפשי של המבקש. לאחר הדברים האלו, השית בית משפט השלום על המבקש את העונשים הבאים: 7 חודשי מאסר לניכוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו; 12 חודשי מאסר על-תנאי, לבל יעבור המבקש, במשך 3 שנים מיום שחרורו, עבירת סם מסוג פשע;

6 חודשי מאסר על-תנאי, לבל יעבור המבקש, במשך 3 שנים מיום שחרורו, עבירת סם מסוג עוון.

4.

המבקש ערער על גזר דינו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, וביום 29.1.2014 נדחה ערעורו. בית המשפט המחוזי הדגיש את חומרתן של הנסיבות בהן בוצעה העבירה, ובכלל זאת את העובדה כי המבקש שלט ברכב בו הוחזק הסם המסוכן והפריע לשוטרים לבצע חיפוש ברכב. עוד צוין עברו הפלילי המכביד של המבקש, אשר הורשע בעברו בעבירות הקשורות להפרעה לעבודת המשטרה. כמו כן, עמד בית המשפט המחוזי על תקופות המאסר הממושכות שהושתו על הנאשמים האחרים בתיק. בנסיבות אלו נקבע, כי בית משפט השלום נתן את המשקל הראוי לנסיבותיו הרפואיות והמשפחתיות של המבקש, ואין מקום להתערב בעונש שהוטל עליו.

הבקשה

5.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בה נטען כי המקרה מעורר " בעיה אנושית-מצפונית ", המצדיק עריכת דיון ב" גלגול שלישי ". במסגרת הבקשה, עמד המבקש בהרחבה על נסיבות חייו הקשות, ועל מצבו הרפואי והנפשי המורכב. המבקש טען, בהקשר זה,

כי בית משפט השלום לא נתן משקל ראוי לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, כמו גם להמלצת שירות המבחן, לפיה יש לבכר הטלת עונש בעל אפיק שיקומי שאינו כולל הטלת מאסר מאחורי סורג ובריח. עוד טען המבקש, כי עונשו חורג לחומרה לעומת עונשים אשר הושתו במקרים דומים.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של הבקשה להידחות.

7.

הלכה מושרשת היא כי בקשות רשות ערעור תתקבלנה במשורה, ואך במקרים בהם עולה שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה ציבורית רחבת היקף, החורגת בהיקפיה מעניינם הפרטני של הצדדים לבקשה, וכן במקרים חריגים בהם קיים חשש מפני עיוות דינו של המבקש או משיקולי צדק כלפיו (רע"פ 1717/14 ליזרוביץ' נ' מדינת ישראל (30.3.2014); רע"פ 329/14 פושינסקי נ' מדינת ישראל (26.3.2014); רע"פ 698/14 אלג'בור נ' מדינת ישראל (25.3.2014)). בענייננו, המבקש אינו תולה את בקשתו בקיומן של שאלות משפטיות או סוגיות עקרוניות כאמור, ואכן נראה כי הבקשה נסבה סביב האיזון שערכו הערכאות הקודמות בין השיקולים הרלוונטיים לעונשו, על רקע הנסיבות הקונקרטיות של עניינו. ברי, כי טענות מעין אלו אינן מצדיקות מתן רשות ערעור. בנוסף, חרף טענותיו של המבקש, לא מצאתי כי הבקשה מגלה כל " בעיה אנושית- מצפונית ", המצדיקה את קבלתה משיקולי צדק.

8.

לא למותר הוא להוסיף, כי טענותיו של המבקש נוגעות לחומרת עונשו. בעניין זה, נקבע לא אחת בעבר, כי ככלל אין בטענות הנוגעות לחומרת העונש בכדי להצדיק מתן רשות ערעור, אלא במקרים מיוחדים בהם עונשו של המבקש חורג באורח קיצוני ממדיניות הענישה הראויה והמקובלת במקרים דומים (רע"פ 319/14 חמו נ' מדינת ישראל (18.3.2014); רע"פ 792/14 סבאג נ' מדינת ישראל (16.3.2014); רע"פ 1688/14 כץ נ' מדינת ישראל (9.3.2014)). בנידון דידן, המבקש סייע בהחזקת סם מסוכן מסוג קוקאין, בכמות משמעותית, תוך שהוא נוהג ברכב בו הוחזק הסם ומאבטח את מחזיק הסם המסוכן. זאת, כאשר מעצרו של המבקש היה מלווה בהתנגדות מצידו, ומצד יתר היושבים ברכב, שתכליתה להקשות ולשבש את פעולות המשטרה. בנסיבות אלו, ובשים לב לעברו הפלילי המכביד של המבקש, ותוך מתן משקל למצבו האישי המורכב, סבורני כי עונשו של המבקש אינו חורג ממדיניות הענישה הנוהגת, ואין בו בכדי להצדיק מתן רשות ערעור (ראו: רע"פ 8192/12 עכאשה נ' מדינת ישראל (20.11.2012);

רע"פ 2240/08 אבן סולוב נ' מדינת ישראל (27.3.2008)).

עוד יש להדגיש, כי המלצתו של שירות המבחן הינה בגדר המלצה בלבד, המבוססת על מקצת מן השיקולים הרלוונטיים לגזירת העונש, וחרף מעמדה הרם, אין בה כדי לכבול את שיקול דעתו של בית המשפט (ראו, בין היתר: רע"פ 7257/12 סנדרוביץ' נ' מדינת ישראל (18.10.2012)). במקרה דנן, משנקבע כי יש במעשיו של המבקש חומרה יתרה, המצדיקה הטלת עונש מאסר בפועל, ומשניתן בגזר הדין ביטוי הולם לשיקולים לקולה העולים מתסקיר שירות המבחן, לא מצאתי כי הסטייה מהמלצתו של שירות המבחן, מצדיקה את התערבותו של בית משפט זה.

9.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת.

המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 27.4.2014, עד לשעה 10:00, בימ"ר דקל, או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון ועותק מהחלטה זו. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.