פרטי ההליך
ב
בית המשפט
העליון
רע"פ
2263/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
חאתם אבו אחמד
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של
בית המשפט
המחוזי בירושלים
מיום 15.2.09 בעפ 4029/09 שניתן על ידי כבוד השופט משה רביד
בשם המבקש:
עו"ד חאתם אבו אחמד
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית המשפט לתעבורה בירושלים (תיק ת' 13127/08), בגין עבירה של אי ציות, לפי תקנה 23(א)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה ) ; ועבירה של שימוש בטלפון נייד ללא דיבורית שעה שהרכב בתנועה, לפי תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה.
על פי עובדות הדוחות, המהווים את כתבי האישום, ביום 10.7.2008 נהג המבקש את רכבו ברחוב קרן היסוד בירושלים, והשתמש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית, תוך כדי נסיעה. בנוסף, לא ציית המבקש לאות עצור שנתן לו שוטר במדים.
ביום 3.12.2008 הרשיע בית המשפט (כבוד השופטת ש' לארי-בבלי ) את המבקש בעבירות שיוחסו לו, בהיעדרו. זאת, לאחר שמועד ההוכחות נדחה לבקשתו מיום 29.10.2008 ליום 3.12.2008, ובקשה נוספת שהגיש לדחיית מועד הדיון נדחתה, והודע לו כי אם לא יתייצב יוכרע דינו בהיעדרו. בהמשך, גזר בית המשפט את דינו של המבקש כדלקמן: קנס בסך 3,000 ש"ח ; 21 ימי פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה ; 3 חודשי פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, לתקופה של 3 שנים. בית המשפט ציין, כי לולא בקשתה הצנועה של המשיבה, היה מטיל על המבקש פסילה לתקופה ארוכה יותר.
על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 4029/09). המבקש טען, כי קיבל את ההודעה על המועד החדש שנקבע לדיון, ליום 3.12.2008, באיחור, כאשר לא יכול היה לדחות את הדיונים האחרים בהם היה עליו להופיע במסגרת עבודתו כעורך דין. לגוף העניין, הכחיש המבקש כי ביצע את העבירות בגינן הורשע. ביום 15.2.2009 דחה בית המשפט (כבוד השופט מ' רביד ) את הערעור, בקבעו כי כאשר עורך דין מגיש בקשה לדחיית מועד דיון, מחובתו לברר את המועד החדש שקבע בית המשפט. משלא עשה כן המבקש, והגיש את בקשת הדחיה השניה רק ימים ספורים לפני מועד הדיון, בדין סרב בית המשפט לתעבורה לבקשת הדחיה, ובדין הרשיע את המבקש על סמך הראיות שהיו בפניו.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה שב וטוען המבקש כי לא קיבל הודעה על מועד הדיון החדש שנקבע, בעקבות קבלת בקשתו הראשונה לדחיית מועד דיון, וכי רק בבדיקה שערך ביום 25.11.2008 נודע לו כי הדיון בעניינו נקבע ליום 3.12.2008. מכיוון שנקבעו לו מבעוד מועד שני דיונים לתאריך זה, במסגרת עבודתו כעורך דין, הגיש הוא באותו יום, 25.11.2008, בקשה לדחיית מועד הדיון. לפי הטענה, פרק זמן של שמונה ימים בין הגשת בקשת הדחיה לבין המועד אותו מבוקש לדחות הוא פרק זמן מספיק, ואין לומר כי הבקשה קרובה למועד הדיון. כמו כן נטען, כי גם אילו נודע למבקש מועד הדיון חודש לפני כן, היה עליו לבקש דחייתו. המבקש מדגיש, כי לא יכול היה לבקש דחייתם של הדיונים שהיו קבועים לו בבתי משפט אחרים, ושנקבעו מספר חודשים קודם לכן.
דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפניי, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). מטעם זה בלבד דין הבקשה להידחות.
למעלה מן הנדרש יצוין, כי גם לגופו של עניין דינה של הבקשה להידחות. בית המשפט לתעבורה, בדחותו את בקשתו השניה של המבקש לדחיית מועד דיון, הודיעו כי אם לא יתייצב למועד שנקבע, יוכרע דינו בהיעדרו. משבחר המבקש לא להתייצב לדיון ולא למנות עורך דין שיטען בשמו לגוף העניין, ובית המשפט אכן הכריע בעניינו- לא נותר לו אלא להלין על עצמו. לפיכך, לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.
אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
ניתנה
היום, כ"ז באדר התשס"ט (23.3.2009).
ש ו פ ט