רע"פ 2263/12 שחדה אבו עראר נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע ב-עפ"א 50480-03-11 (השופטת ט' חיימוביץ ) מיום 12.3.2012. במסגרת ההחלטה הורה בית המשפט המחוזי כי המבקש ירצה עונש מאסר שנגזר עליו כמאסר בפועל, ולא בעבודות שירות, וכי הוא יתייצב לביצוע עונשו ביום 25.3.2012. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר לצידה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע העונש. לא ראיתי מקום לבקש תגובה לבקשה.

הליכים קודמים וטענות המבקש

2.

בית משפט השלום בבאר שבע (השופט א' ברסלר-גונן ) הרשיע את המבקש בעבירות בנייה, וגזר עליו עונש של 3 חודשים מאסר בפועל, 3 חודשים מאסר על תנאי, וקנס בסך 90,000 ש"ח. המבקש ערער על גזר דינו לבית המשפט המחוזי. ביום 31.5.2011 דחה בית המשפט את הערעור, אולם קבע כי המבקש יוכל לרצות את עונש המאסר שנגזר עליו בעבודות שירות, בכפוף להמלצת הממונה על עבודות השירות (להלן גם: הממונה ). נקבע כי ככל שהממונה על ימליץ יוותר עונש המאסר בפועל על כנו. בית המשפט הורה כי חוות דעתו של הממונה תוגש לו עד ליום 11.7.2011.

עקב עומס במשרד הממונה, נדחה הדיון ליום 5.10.2011. במועד זה הודיע הממונה לבית המשפט כי המבקש זומן למשרדו אך לא התייצב; על כן, אפשר בית המשפט למבקש לקבוע מועד חדש לפגישה עם הממונה, והורה לבא כוחו של המבקש לוודא באופן אישי כי המבקש יודע על מועד הפגישה. בדיון שהתקיים ביום 11.1.2012, הודיע הממונה כי המבקש לא התייצב במשרדו גם במועד השני שנקבע. הממונה הביע ספק לגבי המוטיבציה של המבקש לבצע עבודות שירות נוכח אי התייצבותו פעמיים.

המבקש זומן בשלישית למשרד הממונה, והתייצב כפי שהתבקש ביום 12.2.2012. הממונה דרש כי המבקש ימציא מסמכים רפואיים שונים המעידים שהוא יכול לבצע את עבודות השירות, וזאת בתוך 7 ימים, אולם המבקש לא עשה כן.

3.

ביום 12.3.2012 התקיים דיון בפני בית המשפט המחוזי בעניינו של המבקש. בדיון זה טען בא כוחו של המבקש כי חלה אי הבנה בין הממונה לבין המבקש, ולכן לא הומצאו המסמכים הרפואיים הנדרשים. לדיון הביא המבקש מסמכים רפואיים שונים אשר אינם תואמים את דרישת הממונה. ב"כ המבקש מסר בדיון כי המערער אמר לפני הכניסה לאולם כי הוא רוצה לעשות את עבודות השירות אך הוא מבקש לעשות זאת "בהתאם ליכולותיו". בהחלטתו בסיום הדיון קבע בית המשפט כך:

"איני סבורה כי יש מקום להמשיך ולהמתין עד שהמערער יואיל בטובו לקיים את הנחיות בית המשפט ולקדם את ענייניו. אשר על כן אני קובעת כי הממונה לא המליץ על ריצוי עונש המאסר בעבודות שירות, ולכן אני מותירה אותו על כנו".

4.

בבקשת רשות הערעור שבפניי טוען המבקש כי קביעתו זו של בית המשפט המחוזי לא אפשרה לו למצות את ההליך בפני הממונה על עבודות השירות, ועל כן יש להשיב את עניינו לממונה שייקבע את מידת התאמתו לביצוע עבודות שירות. לחלופין טוען המבקש כי יש להעמיד את עונשו על שלושה חודשי מאסר ויום, באופן שיאפשר לו לשיטתו להתייצב בפני ועדת ניכוי שליש.

דיון והכרעה

5.

דין הבקשה להידחות. בקשת רשות ערעור זו עניינה, למעשה, חומרת העונש שנגזר על המבקש, ובכך אין כדי להצדיק מתן רשות ערעור לבית משפט זה, שהרי בעניין העונש "מספיקות שתי ערכאות די והותר" (בר"ע 2853/91 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.8.1991); ראו גם: רע"פ 3204/09 יאסין זוביידאת נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 21.7.2099) והאסמכתאות שם).

את טענתו העיקרית של המבקש בדבר פגיעה בזכותו למיצוי ההליך מול הממונה על עבודות השירות יש לדחות גם לגופה. למבקש ניתנו מספר הזדמנויות שונות לקידום נשיאת מאסרו בעבודות שירות, אולם פעם אחר פעם חדל המבקש מביצוע חלקו במימוש הזדמנויות אלו. משאמר בית המשפט המחוזי את דברו בעניין, אינני סבורה כי יש מקום ליתן לו הזדמנויות נוספות במסגרת הליך של בקשת רשות ערעור. עניין הוספת יום לתקופת המאסר לא עלה ולו באופן חלופי בבית המשפט המחוזי, וממילא אין מקום להעלותו במסגרת בקשת רשות ערעור.

הבקשה נדחית. ממילא אין מקום לעיכוב ביצוע עונש המאסר.