רע"פ 2264/10 יצחק בקרינג נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הוא נהג מונית, אשר הורשע בבית-המשפט לתעבורה בתל-אביב יפו בעבירה של נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, התשכ"ב-1961. זאת, בעקבות תלונה שהגישה מתלוננת כי מונית, שאת מספרה רשמה, נסעה לצידה בפראות תוך שהיא עוברת בין נתיבים וחוסמת את דרכם של רכבים אחרים. השאלה המרכזית אשר חייבה הכרעה היתה זיהויו של המבקש כבעליה של אותה מונית, וכמי שנהג בה בעת האירוע. במהלך עדותו במשפט התחמק המבקש משאלות מהותיות שהתשובות עליהן היו עשויות לקשור אותו ואת המונית שברשותו לזירת העבירה, באופן שלדעת בית-המשפט חיזק את ראיות התביעה, ויצר תשתית מספקת להרשעתו.

בעקבות כך נדון המבקש לחודשיים פסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה, ארבעה חודשי פסילה על תנאי וקנס בסך 2,000 ש"ח.

2.

המבקש ערער על פסק-הדין לפני בית-המשפט המחוזי, שם טען כי לא הוכח מעבר לכל ספק סביר שהוא זה אשר נהג במונית בעת ההתרחשויות שעמדו בבסיס כתב האישום. בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור, לאחר שלא מצא עילה להתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות להביא את הרשעתו לבחינה בשלישית. השגותיו מופנות כנגד התשתית הראייתית, המעטה לגישתו, שבבסיס הרשעתו, והוא מלין על כך שנזקפה לחובתו העובדה שלא הביא ראיות לביסוס גרסתו, אף שהנטל בפלילים אינו על הנאשם. כמו-כן, המבקש מסביר את הילוכו בבית-המשפט לתעבורה בייעוץ משפטי שגוי שניתן לו.

4.

אין בידי להיעתר לבקשה. הלכה היא כי קיומו של ערעור שני נועד ללבן סוגיות משפטיות או ציבוריות כלליות החורגות מעניינו הפרטני של המבקש ( ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 130 (1982)). לא זו בלבד שעניינו של המבקש אינו נמנה על אלה, אלא שהשגותיו מופנות כנגד עניינים שבעובדה ומהימנות, ובאלה כידוע אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב, ומקל וחומר ערכאת ערעור שניה. למעלה מן הדרוש אוסיף, כי גם לגופם של דברים לא מצאתי ממש בטענותיו של המבקש, הואיל ועדותו החלקית ומעוררת התמיהה אינה מותירה רושם מהימן.

אי לכך, הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.