רע"פ 227/07 גנאדי רבינו נ. מדינת ישראל

1.

בכתב אישום שהוגש נגד המבקש, נהג אוטובוס במקצועו, נטען כי ביום 18.4.04, בעת שנהג ברכבו ופנה ימינה באחד מרחובותיה של העיר בת ים, פגע בהולך רגל שהלך על מעבר-החציה. הולך הרגל נפצע קשה ופונה לבית-חולים, ולמרבה הצער הלך לבית-עולמו עוד באותו היום. בגין מעשה זה, יוחסו למבקש עבירות של גרימת מוות ברשלנות ואי מתן זכות קדימה להולך רגל, עבירות לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ותקנה 67(א) לתקנות התעבורה.

2.

בבית-משפט השלום טען המבקש כי פגע במנוח לאחר שהלה התפרץ לכביש בריצה. על יסוד מסכת ראיות שנפרשה בפניו, דחה בית-המשפט את גרסת המבקש, וקבע כי הוא כלל לא הביט לעבר כיוון פנייתו – ימינה – ולפיכך לא ראה את המנוח, שפסע בניחותא במעבר החצייה שעה שהאוטובוס פגע בו. אשר על כן, הורשע המבקש בעבירות שיוחסו לו, ודינו נגזר ל-6 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות, 16 חודשים מאסר על תנאי, והוא הועמד במבחן למשך 18 חודשים. כן נפסל המבקש מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה למשך 13 שנים, ובמשך ששה חודשים נוספים נפסל רישיונו על תנאי. נוסף לכך, חויב המבקש לחתום על התחייבות בסך 10,000 ש"ח שלא לשוב ולעבור אחת העבירות בהן הורשע, והוא חויב לשלם קנס בסך 6,000 ש"ח.

3.

המבקש מזה והמשיבה מזה ערערו על גזר-הדין לפני בית-המשפט המחוזי. בערעורו, עתר המבקש לקצר את תקופת הפסילה הממושכת שהושתה עליו, וטען כי הדבר עלול לשבור את מטה לחמו. מנגד, ביקשה המשיבה להחמיר בעונשו של המבקש, הואיל ומדובר בנהג של רכב ציבורי , שפגע בהולך רגל שצעד במעבר חצייה . דעת הרוב (כבוד השופטים ז' המר וי' שיצר) קבעה, כי אינטרס הציבור הוא כי תאונת דרכים קטלנית מסוג זה תוביל לענישה מחמירה, שיהיה בה כדי להרתיע עבריינים פוטנציאליים. אשר על כן, הועמד עונשו של המערער על שמונה חודשי מאסר, ותקופת הפסילה קוצרה ל-10 שנים בלבד. יתר חלקי גזר-הדין נותרו בעינם. דעת המיעוט (סגנית הנשיא ב' אופיר תום) סברה, כי בית-משפט קמא איזן נכונה בין מכלול האינטרסים הנוגעים לעניינו של המבקש, ועל כן הציעה להותיר את העונש על כנו.

4.

כעת עותר המבקש כי תינתן לו רשות לערער, בטוענו, בין היתר, כי ערכאה קמא סטתה מן הכלל לפיו אין בית משפט שלערעור נוהג להחמיר בעונשם של נאשמים העומדים בפניו. המבקש סבור עוד, כי בית המשפט החמיר עמו יתר על המידה, הואיל וזו הפעם הראשונה בשנות פועלו כנהג שהוא מעורב בתאונת דרכים; עונשו אינו מאפשר לו לשוב ולהתפרנס בכבוד; והוא אף נפצע בתאונה, ובעקבותיה נקבעו לו אחוזי נכות.

5.

אין בידי להיעתר לבקשה זו. הלכה היא כי חומרת העונש, כשלעצמה, אין בה כדי להצדיק את ליבונה של הסוגיה בפני ערכאה נוספת, שלישית במספר. יתר על כן, עניינו של המבקש עוסק בנסיבותיו הפרטניות, ובהן בלבד, ואינו מעלה ולו שאלה ציבורית אחת. אף לגופו של עניין סבורני כי עונשו של המבקש – אשר קיפח את חייו של הולך רגל תמים – אינו מחמיר עימו כלל ועיקר. בימים אלו, מצווה בית-המשפט לבער ככל יכולתו את נגע תאונות הדרכים, ומשכך, שותף אני להשקפתו של בית-המשפט המחוזי לפיה לא היה די בעונש שגזר בית-משפט השלום.

על יסוד האמור, הבקשה נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.