פרטי ההליך
ב
בית המשפט
העליון
רע"פ
2311/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
סאמר אבו אחמד
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של
בית המשפט
המחוזי בנצרת מיום
1.2.09 בעפ"א 133/08 שניתן על ידי כבוד השופט חיים גלפז
בשם המבקש:
עו"ד יוסף יעקבי
בשם המשיבה:
עו"ד עדי מנחם
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית המשפט לתעבורה בנצרת (תת"ע 7722-06) בגין עבירה של נהיגה במהירות העולה על המהירות המירבית המותרת, לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה ).
על פי המתואר בכתב האישום, ביום 1.1.2006 בשעה 09:53, צולם רכבו של המבקש בעת שנסע בדרך שאינה עירונית בה הוצב תמרור ב-20, בו צוינה מהירות נסיעה מירבית של 70 קמ"ש , במהירות של 109 קמ"ש .
ביום 20.3.20008 הרשיע בית המשפט לתעבורה (כבוד השופט ח' סבאג ) את המבקש בעבירה אשר יוחסה לו בכתב האישום. לאחר שמצא בית המשפט לתעבורה כי אין מחלוקת בין הצדדים כי המבקש נהג במהירות שצוינה בכתב האישום, דחה בית המשפט לתעבורה את טענתו כי אין אפשרות להגביל את מהירות הנסיעה בעזרת תמרור מסוג ב-20 בדרך שאינה עירונית עם שטח הפרדה בנוי, ולכן מהירות הנסיעה המירבית בקטע בו נסע היה 90 קמ"ש ולא 70 קמ"ש כמצוין בתמרור שהוצב במקום. בית המשפט לתעבורה קבע כי העמודה בתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, המאפשרת לרשות התימרור המרכזית הצבת תמרור ב-20 בדרך שאינה עירונית לצורך הגבלת מהירות הנסיעה המירבית, חלה גם על העמודה בתקנה הנוגעת לדרך שאינה עירונית עם שטח הפרדה בנוי, שכן שתי הדרכים הללו הן סוגים שונים של דרך שאינה עירונית.
עוד התייחס בית המשפט לתעבורה לתיקון לתקנה 54 לתקנות התעבורה שפורסם ביום 20.12.2007 – אשר מאפשר לרשות התמרור המרכזית להציב תמרורים הקובעים מהירות מירבית מותרת השונה מהאמור בתקנה 54(א) –
וקבע כי אין בתיקון זה בכדי ללמד כי המצב המשפטי עובר לתיקון תומך בגרסת המבקש. זאת משום שלו התיקון בא לאפשר הצבת תמרור ב-20 בדרך שאינה עירונית עם גדר הפרדה, לא היה מתייחס לכלל סוגי הדרכים, אלא לדרך מסוג זה בלבד. כמו כן בית המשפט לתעבורה מצא כי גם בתיקון האמור דרך שאינה עירונית עם גדר הפרדה לא צוינה כשלעצמה, כך שגם בתיקון אין הבדל בין דרך שאינה עירונית ודרך שאינה עירונית עם גדר הפרדה לעניין הצבת תמרורים. לבסוף התייחס בית המשפט לתעבורה לתקנה 54(ה) לתקנות התעבורה אשר קובעת כי "לא ינהג אדם ברכב בקטע המסומן בתמרור, במהירות העולה על הקבוע בתמרור", ומכאן כי ניתן להגביל את מהירות הנסיעה בעזרת תמרור, בכל קטע דרך שהוא. על כן הרשיע בית המשפט לתעבורה את המבקש, ובמעמד זה גזר עליו קנס בסך 1,000 ש"ח או 10 ימי מאסר תמורתו.
על הכרעת דינו וגזר דינו ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בנצרת (עפ"א 133/08). ביום 1.2.2009 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ח' גלפז ) את הערעור, לאחר שקיבל את פרשנותו של בית המשפט לתעבורה לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, ובמיוחד לאור האמור בתקנה 54(ה) לתקנות התעבורה.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר בגדרה טוען המבקש כי שגו הערכאות הקודמות בכך שסיווגו יחדיו דרך שאינה עירונית יחד עם דרך שאינה עירונית עם גדר הפרדה, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה. לדידו, פרשנות שכזו מייתרת למעשה את העמודות המצויות בתקנה לעיל, ומאפשרות הצבת תמרור ב-20 רק בדרכים מסוימות, ומתעלמת מרצון המחוקק כי לא יוצב תמרור ב-20 בדרך שאינה עירונית עם גדר הפרדה. לפיכך מהירות הנסיעה המירבית בקטע הכביש בו נסע היה 90 קמ"ש ולכן היה צריך להעמידו לדין על עבירה של "ברירת משפט" אשר אין בצידה נקודות רישוי. לחילופין טוען הוא כי אם תעמוד הרשעתו, יש להרשיעו לפי תקנה 54(ה) לתקנות התעבורה, אותה העדיפו הערכאות הקודמות על פני תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, ואשר אין בצידה נקודות רישוי.
מנגד טוענת המשיבה, כי בקשת רשות הערעור איננה מצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית שכן אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית, החורגת מדלת אמותיו של תיק זה. לעניין הטענות גופא, המשיבה סומכת את ידיה על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה, ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפניי, חרף טענות המבקש, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער שהלכה היא, כי מקובלת עלי פרשנותו של בית המשפט לתעבורה לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, כך שרשות התימרור המרכזית מוסמכת להציב תמרור ב-20 הקובע מהירות נסיעה מירבית בדרך שאינה עירונית עם גדר הפרדה, כשם שבסמכותה לעשות כן בדרך שאינה עירונית ללא גדר הפרדה. פרשנות זו משרתת את תכלית דיני התעבורה ומשתלבת היטב עם תקנה 54(ה) לתקנות התעבורה אשר צוטטה לעיל. יתר על כן, לא היה מקום להרשיע את המבקש לפי תקנה 54(ה) לתקנות התעבורה, שכן זו שימשה את הערכאות הקודמות לצורך פרשנות נכונה של תקנה 54(א) לתקנות האמורות ותו לא. מכאן שהרשעתו של המבקש לפי תקנה 54(א) בדין יסודה.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, י' בסיון התשס"ט (2.6.2009).
ש ו פ ט