רע"פ 2322/08 ענת לס נ. מדינת ישראל

המבקשת נכנסה לצומת תוך שהיא מתעלמת מהאור האדום שדלק אותה עת ברמזור. בית-המשפט לתעבורה בתל-אביב הרשיע את המבקשת בעבירה זו (תקנה 22(א) לתקנות התעבורה), לאחר שמיעתן של ראיות, וגזר לה קנס בסך 1,400 ש"ח, והיא חויבה לחתום על התחייבות בסך 2,500 ש"ח שלא לבצע עבירות דומות במשך שלוש שנים.

כנגד הכרעת-הדין הגישה המבקשת ערעור לבית-המשפט המחוזי מרכז, ובמסגרתו נטען כי לא היה מקום לבסס את הרשעתה על עדותה היחידה של שוטרת התנועה, נוכח העובדה שזו לא זכרה פרטים מהותיים הקשורים לאירוע. כן נטען, כי המבקשת לא הוזמנה כדין לדיון שהתקיים בעניינה, וזו הייתה הסיבה לכך שהיא נמנעה מלמסור עדות. בנסיבות אלה, הוטעם, לא היה נכון לראות במחדלה של המבקשת חיזוק לראיות התביעה. בית-המשפט דחה טענות אלה, מהטעם שהשוטרת זכרה את כל הפרטים הרלוונטיים לאישום. אי התייצבותה של המבקשת לדיון, הודגש, לא שינה את מצבה לרעה, שכן בית-המשפט ביסס את ההרשעה על עדותה של השוטרת לבדה, כפי שרשאי היה לעשות. טענות נוספות, שהופנו כנגד גזר-הדין, נדחו אף הן, נוכח עברה של המבקשת, הכולל לא פחות מאשר 18 הרשעות.

בבקשה הנוכחית שב עו"ד גולן על אותן טענות אשר נדונו ונדחו בידי הערכאות הקודמות, ובקשת רשות ערעור אינה אכסניה מתאימה לטענות מעין אלה. הרשות לערעור שני – כפי שחזרנו ושיננו – יוחדה למקרים חריגים, המעוררים סוגיות בעלות חשיבות ציבורית או משפטית החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים. לא כזו היא הבקשה הנוכחית, ומכאן החלטתי לדחותה.