רע"פ 2357/06 ציון בן שבת נ. מדינת ישראל

1.לבית-המשפט השלום בטבריה הוגש כתב אישום בו נטען כי המבקש, ציון בן שבת, פרץ בחודש יולי 2004 לדירה של אדם וגנב מתוכה תכשיטים. המבקש כפר בעובדות שיוחסו לו, וטען כי נכנס לחצר הבית דרך חצר שכנה כדי לפגוש את אחד הדיירים, שותפו למשחקי קלפים. בית-משפט השלום ביכר את גרסת התביעה, שהתבססה על ראיות אותן מצא מהימנות, על זו של המבקש.

בעקבות כך, הורשע המבקש בעבירות של כניסה והתפרצות למקום מגורים ובניסיון גניבה, עבירות לפי סעיפים 406(ב), 384 ו-25 לחוק העונשין התשל"ז-1977. בהמשך נגזר עונשו: 12 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 3,000 ש"ח, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 2000 ש"ח ולחתום על התחייבות להימנע מביצוען של עבירות דומות במשך שנתיים. בית-המשפט ציין, כי במסגרת שיקוליו לעניין העונש נבחנו, בין היתר, חומרת המעשה, העובדה כי לא הובעה חרטה, עברו הפלילי המכביד של המבקש וכן נסיבותיו האישיות.

2.כנגד הרשעתו ערער המבקש לפני בית-המשפט המחוזי בנצרת, וערעורו נדחה, מאחר שלא הוכחה עילה להתערב בממצאיה של הערכאה הדיונית. ביחס לגזר הדין נקבע, כי ניתן משקל ראוי למכלול השיקולים הרלוונטיים, וביניהם נסיבותיו האישיות של המבקש, מחד, והעובדה שהנו בעל עבר פלילי מכביד ונשא בעונשי מאסר, מאידך.

4.כעת עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. לטענתו, העונש שהושת עליו חורג מרמת הענישה המקובלת, לא ניתן בו משקל ראוי לנימוקים שהביא להקלה בדינו, ואף לא לזמן הרב שחלף בין מועד ביצוע העבירה למועד בו הוגש כתב-האישום.

5.דין הבקשה להידחות. המבקש לא הוכיח כי עומדת לו עילה למתן רשות ערעור. רשות זו יוחדה למקרים חריגים בהם מתעוררות שאלות משפטיות בעלות חשיבות כללית, העשויות להשליך על עניינם של מתדיינים נוספים. עניינו של המבקש אינו נמנה על אלה. יתרה מכך, הלכה היא כי חומרת העונש, כשלעצמה, אינה מצדיקה דיון בגלגול שלישי, אלא בנסיבות מיוחדות. בקשה זו שבפני אינה מגלה עילה לסטות מהלכה זו, ואטול לעצמי חירות להוסיף כי אף לגופו של עניין, נוכח עברו הפלילי המכביד של המבקש, נדמה כי העונש שהושת עליו אין בו חומרה כלשהי.

אשר על כן, הבקשה נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.