רע"פ 2363/10 יצחק בן אברהם נ. מדינת ישראל

1.

לבית-משפט השלום בכפר סבא הוגש כתב אישום, בו יוחסו למבקש ש ורה ארוכה של עבירות לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, שעניינן דיווחים כוזבים, מרמה, השמטת הכנסות, ניהול ספרים שלא כחוק ומעשים נוספים שתכליתם התחמקות מתשלום מס. נוסף על כך, יוחסו למבקש עבירות של זיוף מסמכים בכוונה לקבל באמצעותם דבר ושימוש בהם, לפי סעיפים 418 ו-420 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בטרם הסתיימה פרשת התביעה תוקן כתב האישום, והוספו לו שני אישומים חדשים (להלן – האישומים הנוספים). באחד, יוחסו למבקש עבירות של זיוף מסמך בנסיבות מחמירות ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיפים 244 ו-418 לחוק העונשין, לאחר שנטען כי הוא זייף מוצגי תביעה ששימשו במשפטו, תוך שהוא מעיין בהם במשרדי המשיבה. בשני, הואשם המבקש בעבירות של זיוף מסמך בנסיבות מחמירות ובידוי ראיות, לפי סעיפים 238 ו-418 לחוק העונשין, עקב כך שהגיש לבית-המשפט מוצגים מזויפים.

בסופו של יום הורשע המבקש במרבית העבירות שיוחסו לו, וכן בעבירות של בידוי ראיות ושיבוש מהלכי משפט, ובעקבות כך נדון ל-72 חודשי מאסר, 32 חודשים מאסר על-תנאי וקנס בסך 250,000 ש"ח.

2.

לבית-המשפט המחוזי הוגשו שני ערעורים. באחד, השיגה המדינה על קולת העונש, ובאחר הלין המבקש על הרשעתו, ולחלופין, על חומרת העונש. ערעורו של המבקש התמקד בעיקר בהרשעתו בעבירות של זיוף ראיות התביעה בעת שעיין בהן, והרשעתו בעבירות שעניינן ניסיונותיו לפגוע בטוהר ההליך בבית-משפט השלום. להשקפת המבקש, שגה בית-משפט השלום בכך שאפשר למשיבה לתקן את כתב האישום בשלב מאוחר של המשפט; נפגעה זכותו למשפט הוגן, הואיל בית-המשפט מנע ממנו באופן גורף להביא עדים מטעמו לעניין האישומים הנוספים, ולחקור בחקירה נגדית את עורכיהם של מוצגים שונים שהוגשו כראיות; לא הוכח שהוא היה זה אשר זייף את המסמכים, והרשעתו מבוססת על ראיות נסיבתיות; לבסוף, נטען כי העונש שהוטל עליו נוטה לחומרה יתרה. המשיבה מצידה טענה כי נוכח הרשעת המבקש בעבירות שעניינן פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי, יש מקום להחמיר עמו מעבר למה שעשתה הערכאה הדיונית.

3.

בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור, וקבע כי אין מקום לשנות מממצאי עובדה שנקבעו על ידי בית-משפט השלום. כמו כן, נקבע כי לא נפלה שגגה בהחלטה לאפשר את תיקון כתב האישום, הואיל ולמבקש לא נגרם עיוות דין. עוד נקבע, ברוב דעות, כי יש לדחות את ערעור המדינה על קולת העונש.

4.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, תוך שהוא ממקד את טענותיו בשאלה אם צדק בית-משפט השלום בהחלטתו לאפשר את תיקון כתב האישום, או שהיה מקום לקיים משפט נפרד בגין האישומים הנוספים.

5.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי בית-משפט זה יורה על קיומו של ערעור שני, רק מקום שעניינו של המבקש מעורר שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני ( ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 130 (1982)). לא כזה הוא המקרה שבפני. סעיף 92 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, קובע כי בית-המשפט רשאי לאפשר את תיקון כתב האישום בכל שלב שלאחר תחילת המשפט, ובלבד ש"ניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן". לעניין זה הדגיש בית המשפט המחוזי כי תיקון כתב האישום בוצע עובר לסיום פרשת התביעה, ועל כן יכול היה המבקש לעסוק בכך במהלך פרשת הגנתו. יתרה מכך, שניים מעדי התביעה נקראו לשוב לדוכן העדים, ועל כן מקובלת עלי השקפתו של בית משפט קמא, לפיה דבר לא נגרע מזכותו של המבקש להתגונן כנגד עבירות שבינן לעבירות המקוריות שיוחסו לו קיימת זיקה הדוקה.

נוכח האמור, הבקשה נדחית.