רע"פ 2781/11 שמעון עדרי נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (הנשיאה ברלינר והשופטים קרא וסוקולוב) מיום 30.3.11 בע"פ 38913-09-10, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בתל אביב (השופטת רביד) בת"פ 2709-08 מיום 13.9.10. הבקשה עניינה עבירות אלימות רבות של המבקש כלפי בת זוגו לשעבר.

רקע והליכים

ב.

המבקש הורשע, לאחר ניהול הוכחות בשמונה אישומים שונים המייחסים לו עבירות רבות של חבלה של ממש בבן-זוג, נסיון תקיפת בן-זוג, איומים, הטרדת עד ושיבוש הליכי משפט. המבקש הורשע כי העבירות נעברו בעת היותו בקשר זוגי עם המתלוננת. בין היתר, הורשע המבקש בכך שבמקרה אחד סטר למתלוננת, בעט בה, לחץ על עיניה ומשך בשערות ראשה. כשבועיים לאחר מכן תקף את המתלוננת שוב. בפעם נוספת איים המבקש על המתלוננת להכותה, בעוד אחרים, רעולי פנים, יאנסו אותה. נוסף על אלו דרש ממנה המבקש, כי תיקח סכין ותפצע עצמה בעינה, אולם רגע לפני שהמתלוננת עשתה כדברו לקח ממנה את הסכין. כך ממשיך כתב האישום ומגולל את עבירות המבקש בבת זוגו. יצוין, כי המבקש והמתלוננת נפרדו, והמבקש שב לגור עם אשתו וילדיו.

ג.

טרם גזר את דינו, הפנה בית משפט השלום את המבקש לממונה על עבודות השירות על מנת שיחוה דעתו בעניינו, לשם תמונת אפשרויות כוללת. אולם הפגישה לא יצאה אל הפועל. בפעם הראשונה בה הופנה המבקש לפגוש את הממונה, לא נשלח זימון לממונה בשל שביתת עובדי המזכירות בבית המשפט. בפעם השניה, מסיבות כלשהן, לא התייצב המבקש אצל הממונה. בית משפט השלום קבע, כי על רקע חומרת העבירות ונסיבות ביצוען נעשתה ההפניה לממונה מתחילה באופן חריג, והתנהלותו של המבקש בכך שלא עשה כל שביכולתו לפגוש את הממונה מעידה על חוסר רצינות מצדו. בית המשפט החליט איפוא לגזור את דינו של המבקש ללא חוות דעתו של הממונה.

ד.

בית משפט השלום השית על המבקש עונש של 7 חודשי מאסר בפועל, 10 חודשים מאסר על תנאי, קנס בסך 2,000 ₪ ופיצוי למתלוננת בגובה 5,000 ₪. בית המשפט נתן דעתו לשורת העבירות החמורה שבהן הורשע המבקש ולסבלה הקשה של המתלוננת כתוצאה מהן, שאף הובילו לאשפוזה בבית חולים. כן יוחס משקל להרשעה קודמת שמכבר (כפי שעולה מן הטיעונים לעונש, מדובר בסחיטה באיומים). מנגד, שקל בית המשפט לטובת המבקש את חלוף הזמן מאז האירוע, את הנתק בין בני הזוג ביום מתן גזר הדין, ואת הדינמיקה "המיוחדת והמוזרה שליוותה את יחסי בני הזוג", כדברי בית המשפט בגזר הדין.

ה.

ערעור המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט המחוזי קבע, כי גם אם מרגע שהוחלט על פניה לממונה על עבודות השירות היה מקום לאפשר פניה נוספת אליו, מדובר בפגם טכני, שכן העונש שהושת על המבקש לבסוף אינו מחמיר עמו יתר על המידה, ואף להפך. כך נקבע, נוכח מסכת העבירות הקשה והסבל הנפשי והפיסי שנגרם למתלוננת כתוצאה מההתעללות המתמשכת.

בקשת רשות הערעור

ו.

הבקשה הוגשה לבית משפט זה ביום 7.4.11 ובצידה בקשה לעיכוב ביצוע. בבקשה נטען, כי שגה בית משפט השלום בקבעו כי המבקש לא התייצב אצל הממונה בשל זלזול, שכן הוא לא התייצב בשל כשל טכני אצל בא כוחו דאז. עוד נטען, כי טעה בית המשפט המחוזי בקבעו שלא היה מקום מתחילה לבחון את התאמת המבקש לעבודות שירות. נטען, כי בית משפט השלום לא ייחס כלל משמעות בגזר הדין לקביעתו שלו, לפיה מערכת היחסים בין המבקש והמתלוננת היתה בעייתית. לבסוף נטען, כי בית המשפט המחוזי התעלם כליל מכל הנסיבות בהן יש להיטיב עם המבקש, ביניהן מצבו הבריאותי הקשה, חלוף הזמן, העובדה כי בני הזוג כבר אינם בקשר וכן כי המדובר במאסרו הראשון של המבקש.

דיון והכרעה

ז.

לאחר שעיינתי בבקשה אין בידי להיעתר לה. אין הבקשה מעלה שאלה משפטית או ציבורית בעלות חשיבות הנזקקת לשם דיון בגלגול שלישי ( ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד

לו (3) 123, 128; רע"פ 2363/10 בן-אברהם נ' מדינת ישראל

(לא פורסם)). כך במיוחד, מקום בו הבקשה עניינה בחומרת העונש בלבד, עניין בו יתערב בית המשפט במקרים חריגים בלבד ( רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 2615/10 בנדיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם)) . מקרה זה אינו אחד בא בקהל אלה.

ח.

למרבה הצער, תופעת האלימות בין בני זוג איננה תופעה זניחה בישראל ובתי המשפט נתקלים פעם אחר פעם בכיעור שבה ובסכנה שבה. זאת בנוסף למקרים שמספרם אינו ידוע, הנותרים בין כתלי ביתם של בני הזוג, בלא ששזפתם עין הרשויות. יפים לענין זה הדברים הבאים:

"מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הינה כי בתוך משפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בניגוד עמוק לחוש הצדק האנושי... באלימות במשפחה, נגישותם של קרבנות העבירה למערכת המשטרתית או למערכות הסיוע האחרות היא ענין מורכב וקשה, הטעון רגשות חזקים, פחדים ואימה" (ע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) - השופטת פרוקצ'יה).

בענייננו, כתב האישום מגולל עבירות קשות בהן הורשע המבקש, ועולה ממנו כי התעלל פעם אחר פעם במתלוננת, הן נפשית והן פיסית, והסב לה נזק רב בשני המישורים. המבקש, חזר לחיק משפחתו, לאשתו ולילדיו, והימנעות ממאסר בפועל יש בה כדי להעצים את התחושה, כי בעוד שהמתלוננת נותרת פגועה ומצולקת, ישוב המבקש לחייו באין מפריע כפי שהיה בעבר.

ט.

אכן, בית משפט השלום החליט לבחון את האפשרות של ריצוי המאסר בעבודות שירות, אפשרות אשר לדידו שיקפה "מידת חסד.. בצעד חריג ויוצא דופן", ואף לדידי, כדעתו בסופו של יום וכדעת בית המשפט המחוזי, אין זה מקרה מתאים לה. ואולם, בחינתה של אפשרות זו לא הסתייעה, ובית המשפט קבע כעניין שבעובדה שגם המבקש תרם לכך (ולא למותר לציין כי ההחלטה הראשונה לקבל את חוות דעתו של הממונה ניתנה ביום 14.6.10 ובמשך כשלושה חודשים, עד למועד הדיון עצמו, לא פעל המבקש למימוש המפגש). אילו סברתי - בעיקר - שהעונש הראוי בנסיבות הוא בעבודות שירות, ושאפשרות זו לא התממשה מסיבות שאינן תלויות כלל במבקש - אולי היה מקום לשקול לפנות אל המדינה לעניין זה (להתערבות ערכאה שלישית מטעמי הגינות ראו רע"פ 6016/06 קובן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). ואולם לא אלה פני הדברים. המעשים מצדיקים, אם לא מחייבים, מאסר בפועל; וכפי שציין בית המשפט המחוזי, "בנסיבות אלה עונש מאסר של 7 חודשים בפועל יש בו משום הליכה לקראת המערער, וזאת כאמור ללא קשר לשאלת הפנייתו הראשונה לקבלת חוות הדעת של הממונה". חומרת המעשים בהם הורשע המבקש מזה ועונשו הקל יחסית מזה, בלא שאקל ראש בכל תקופה מאחורי סורג ובריח,

מעידים על כך שבית משפט השלום, ואחריו בית המשפט המחוזי, שיקללו בענישה את נסיבותיו האישיות של המבקש ואת מצבו הבריאותי; ואני כמובן מאחל לו רפואה שלמה.

י.

מהטעמים האמורים איני נעתר לבקשה, וממילא גם לבקשה לעיכוב ביצוע.