רע"פ 2393/98 חיים לוי נ. מדינת ישראל

1.המבקש הואשם בבית משפט השלום בבאר-שבע בעבירת תיווך בעיסקת סם מסוכן לפי סעיף 14 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג - 1973. הראיות המרכזיות עליהן הסתמכה המשיבה היו: עדותו של סוכן משטרתי (להלן: הסוכן) שהעיד כי המבקש הפנה אותו לרכוש סם מאדם אחר, קלטת בה הוקלט תוכן השיחה בין השניים, עדותם של שני אנשי משטרה שצפו על חלק מההתרחשויות וכן שני שטרות כסף מסומנים ששולמו על-ידי הסוכן בעיסקת הסם ונמצאו זמן קצר אחר-כך בכליו של המבקש. השופט בערכאה קמא האזין לקלטת, שלטענת שניים מעדי התביעה הכילה שיחה מפלילה בין הסוכן לבין המבקש, וקבע כממצא עובדתי שלא ניתן לשמוע מאומה משיחה זו. עוד הוא קבע שמבחינה ראייתית הקלטת היא חסרת משקל לגבי טענות שני הצדדים גם יחד. בית המשפט המשיך ושקל את מכלול הראיות האחרות שהיו לפניו, הגיע למסקנה כי די בהן בכדי להוכיח את אשמתו של המבקש מעבר לכל ספק סביר, והרשיע אותו בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. בית המשפט המחוזי סירב להתערב בקביעות הערכאה קמא באשר למהימנות הראיות שהוצגו לפניו ובאשר למשקלן ודחה את ערעורו של המבקש.

2.המבקש טוען שהעדר כל זכר בקלטת לשיחה המפלילה תומך בגירסתו ומפריך את גירסת הסוכן. הוא מוסיף כי לא ניתן להסביר את החסר בתקלה טכנית וכי אין כל ראיה אחרת המעידה על תוכן השיחה. מסקנתו היא שלא הוכח המעשה הפלילי ועל בית המשפט היה לזכותו. טיעון זה הוא אינו אלא השגה על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא ועל התרשמותו ממהימנותן וממשקלן של הראיות שעמדו בפניו. נפסק לא אחת, שערכאת ערעור אינה ממהרת להתערב בממצאים עובדתיים, קל וחומר שהשגות על ממצאים אלה אינן מצדיקות מתן רשות לערעור שני (ראו לדוגמא: רע"פ 1538/98 שלום לנקרי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). יוצא אפוא שהבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית או ציבורית חשובה ועקרונית (ראו בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123), ועל כן דינה להידחות.

ממילא פג גם תוקפה של החלטת עיכוב ביצוע גזר הדין. המבקש יתייצב במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לשם תחילת ריצוי עונש המאסר שהוטל עליו, ביום א', 7.6.98, לא יאוחר מהשעה 10:00 בבוקר.

הבקשה נדחית.