פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
2398/10
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
דוד אייש
נ ג ד
המשיבה:
עיריית תל-אביב-יפו - אגף פיקוח
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 24.2.10 בעפ"א 23532-12-09 שניתנה על ידי כבוד
השופטת עפרה צ'רניאק
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (עפ"א 23532-12-09, כבוד השופטת ע' צ'רניאק ) מיום 24.2.2010, בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב יפו (ת"ח 602653/78, כבוד השופטת י' רוטנברג ).
נגד המבקש הוגש כתב אישום בבית המשפט לעניינים מקומיים המייחסים לו עבירות של החניית רכב בניגוד לסעיף 6(א)(2) לחוק העזר לתל-אביב יפו (העמדת רכב וחנייתו), התשמ"ד-1983, וזאת לאחר שהוא ביקש להישפט בגין דו"ח חניה שניתן לו. על פי הנטען המבקש החנה את רכבו בתחום חניית נכים. ביום 30.6.2009 קבע בית המשפט לעניינים מקומיים כי הראיות שהוצגו בפניו תומכות בגרסת פקח החנייה אשר העיד בבית המשפט ועל כן הורשע המבקש בביצוע המיוחס לו. בגזר הדין, אשר ניתן באותו מועד, הושת עליו קנס בסך 600 ש"ח.
המבקש ערער על פסק הדין בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. ביום 24.2.2010 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בגדרו נדחה הערעור. נקבע כי אין בסיס לערעור הנדון, וכי בית המשפט לעניינים מקומיים ביסס את פסק דינו על ממצאים עובדתיים, ואין מקום להתערבותה של ערכאת ערעור בממצאים אלו שנקבעו לאחר שבית המשפט לעניינים מקומיים שמע את הצדדים והתרשם מהם באופן ישיר.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה טוען המבקש, בדומה לטיעוניו בערכאות הקודמות, כי הוא החנה את רכבו מעבר לתחום חניית הנכים, אשר על כן אין בסיס להרשעתו בעבירה הנדונה. עוד הוא טוען כי בקשה זו מעלה שאלות עקרוניות בדבר דרך ניהול תיקים מסוג זה בערכאות הדיוניות והזכות לנהל הליך משפטי הוגן וראוי. בהמשך הבקשה המפורטת והמנומקת מעלה המבקש שלל טענות נוספות, כגון פרשנות חוק חניית נכים; לאור נסיבותיו של מקרה זה, הגנה מן הצדק ועוד, אשר תכליתם להצדיק מתן רשות ערעור במקרה זה.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות שצורפו, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת אף מבלי להידרש לתגובה מטעם המשיבה.
מושכלות ראשונים, עליהם חוזר בית משפט זה השכם והערב, הם כי רשות ערעור ניתנת רק במקרים חריגים, המעלים שאלות בעלות חשיבות חוקתית; מקרים, בהם יש לתרום לאחידותה של ההלכה בשיטת המשפט הישראלית; מקרים, בהם ישנה חשיבות עניינית לבעיה משפטית המועלית בהם; מקרים בהם יש חשיבות ציבורית בעניין. המקרה שלפניי, חרף טענותיו של המבקש, אינו מעורר שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי בבית משפט זה (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123(1982)). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לנדרש יוער כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. כידוע, הלכה היא, כי בית משפט שלערעור אינו מתערב בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, זאת במיוחד כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור, אלא במקרים חריגים ביותר (ראו ע"פ 2485/00 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נה(2) 918, 924 (2001);
ע"א 10225/02 פרץ נ' פרץ בוני הנגב בע"מ (לא פורסם, 15.1.2004); ע"א 5435/07 אבו ליל נ' נ.א.ע. מהנדסים בע"מ , פס' ט לפסק דינו של השופט רובינשטיין (טרם פורסם, 10.3.2009); ע"א 331/08 פטל נ' אורי
(טרם פורסם, 23.8.2009); ע"א 8566/06 אמריקור שירותי ניהול וייעוץ (1987) בע"מ נ' מליבו ישראל בע"מ , פס' 28 לפסק דיני (טרם פורסם, 8.11.2009). ראו גם מרדכי קרמניצר "קריטריונים לקביעת ממצאים עובדתיים והתערבות ערכאת ערעור בממצאים המתייחסים למהימנות של עדים" הפרקליט לה 407 (תשמ"ד); יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים כרך ב 1945 (2009)). כפי שציין בית משפט זה:
"כידוע, לערכאה הדיונית, אשר בידה הופקדה מלאכת ההתרשמות מהעדים, משפת גופם, מהתנהגותם ומאופן מסירת עדותם, יתרון ברור על ערכאת הערעור, אשר הכלים העומדים לרשותה מוגבלים הם ... נוכח דברים אלו חזר בית משפט זה פעמים רבות על ההלכה שלפיה ברגיל לא נוהגת ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. הלכה זו תקפה ביתר שאת במקרים בהם העובדות נקבעו על יסוד התרשמות ישירה מן העדים ... ברי כי במקרים אלו המשקל הרב שיש להתרשמותה הבלתי-אמצעית של הערכאה הדיונית מהעדים וליכולתה לתור באופן ישיר אחר אותות האמת שנתגלו בעדויותיהם משפיע על היקפה המצומצם של התערבות ערכאת הערעור בממצאיה של הערכאה הדיונית, התערבות שתעשה אך במקרים חריגים ונדירים כאשר נפלה טעות של ממש במסקנותיה ובקביעותיה של הערכאה הדיונית והיא ברורה על פניהם (ראו ע"פ 4629/09 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 18.11.2009). ראו גם ע"פ 6395/05 אלי וקנין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.1.2007); ע"פ 5822/08 טרייטל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.3.09)).
בנסיבות המקרה, לא מצאתי מקום לחרוג מהלכה זו. טענותיו של המבקש נדונו על ידי שתי ערכאות ונדחו. יתר על כן, הערכאה הדיונית שמעה את הצדדים ועל בסיס ממצאים עובדתיים העדיפה את גרסת המשיבה, אין מקום והצדקה כי בית משפט זה יבחן פעם נוספת סוגיה זו. אשר על כן המבקש לא הראה טעם מדוע בקשתו מצדיקה מתן רשות ערעור לבית משפט זה.
סוף דבר, הבקשה נדחית.
ניתנה היום,
כ"ט בניסן התש"ע (13.4.2010).
ש ו פ ט