רע"פ 245/04 אשר אמר נ. מדינת ישראל

1.נגד המבקש, אמר אשר (להלן: "המבקש"), הוגש כתב אישום בבית משפט השלום לתעבורה בחיפה, המייחס לו את ביצוען של עבירות נהיגה רשלנית, התנהגות הגורמת נזק, סטייה מנתיב נסיעה, ונהיגה במהירות בלתי סבירה שלא בהתאם לתנאי הדרך. ביום 29.6.02 הוגשה לבית המשפט תשובתו-בכתב של הנאשם לכתב האישום, ובה כפר בעובדות שיוחסו לו. ביום 12.9.02 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה על פיה יחזור המבקש מכפירתו, המשיבה תעתור למחוק את כתב האישום, והיא גם תתחייב שלא להגישו בשנית. בעקבות הודעה זו הורה בית המשפט על ביטול כתב האישום.

2.ביום 30.12.02 עתר המבקש בפני בית השלום לתעבורה בחיפה, מכוח סעיף 80 (א) לחוק העונשין תשל"ז-1977, לחייב את המדינה לשלם את הוצאות הגנתו, וכן פיצוי עבור תקופה של פסילה מנהלית בה נשא.

בית משפט השלום דחה את הבקשה בקובעו כי כתב האישום בוטל על פי סעיף 94(א) לחוק סדר הדין הפלילי ולא סעיף 94(ב), שהוא הסעיף המזכה נאשם בפיצויים מכוח סעיף 80 לחוק העונשין. על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, שם נקבע כי כתב האישום אכן בוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, אולם יחד עם זאת, אין לומר כי לא היה בסיס לאישום, ובלשון בית המשפט בעמוד 11 לפסק הדין:

" בסופו של דבר מדובר בכתב אישום שהוגש על פי חומר ראיות לכאורי שהצדיק את הגשת האישום. כאשר נהג מוסר בהודעתו כי נהג 'קצת מהר ' ולא בהתאם לתנאי הדרך וכתוצאה מכך איבד שליטה על רכבו וגרם לתאונה, יש כאן עבירה לכאורה ועל כן היה בסיס להגשת כתב האישום. אם, למרות זאת, החליטה התביעה, עוד בטרם הוחל בשמיעת הראיות, לחזור בה מכתב האישום, הרי שיש רק לברכה על החלטתה ולא 'לענוש אותה ' על העמדה שנקטה. בסופו של דבר, חסכה עמדה זו מזמנם של הצדדים ושל בית המשפט ."

3.המבקש עותר לאפשר לו להביא את עניינו לדיון בפני ערכאה שלישית, אולם הלכה היא שרשות ערעור לא נועדה לבירורן החוזר של עובדות, אלא לבירורה של שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם של בעלי הדין (רע"פ 7554/99, דניאל אלרגנד ואח' מדינת ישראל ). לא כזהו עניינו של המבקש, ועל כן אינני סבור כי הוכחה עילה לקיומו של ערעור בגלגול שלישי.

הבקשה נדחית.