בבית המשפט העליון
רע"פ 2456/04
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
רווה שקוב
נ
ג
ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 71273/02 מיום 29.2.04, שניתן על- ידי כבוד השופט צ' גורפינקל
בשם המבקש: עו"ד דוד גולן
בשם המשיבה: עו"ד גלי פילובסקי
ה ח ל ט ה
בפני בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט צ' גורפינקל), על-פיו התקבל ערעור המשיבה על פסק-דינו של בית-משפט השלום לתעבורה ברמלה (כב' השופט א' הדר).
ביום 8.7.02 הוגש כנגד המבקש כתב אישום לבית-משפט השלום לתעבורה ברמלה. המבקש הואשם, כי באותו יום נסע במהירות של 94 קמ"ש בדרך שהמהירות המותרת בה הינה 50 קמ"ש בלבד. ביום 15.7.02 הורשע המבקש על-פי הודאתו בעבירה של נסיעה במהירות העולה על המותר בדרך שאינה עירונית בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. בית-משפט השלום לתעבורה גזר עליו את העונשים הבאים:
א.400 ש"ח קנס או ארבעה ימי מאסר תמורתו.
ב.פסילת רישיון נהיגה למשך 21 ימים מיום 9.7.02.
ג.עונש הפסילה על-תנאי למשך שישה חודשים שהוטל עליו ביום 6.12.00 בתיק 42015/00 בבית-משפט השלום לתעבורה ברמלה, הוארך בשנתיים נוספות.
על גזר-דינו של בית-משפט השלום לתעבורה הגישה המשיבה, ביום 21.8.02, ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. ביום 29.2.04 קיבל בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' גורפינקל) את ערעור המשיבה וביטל את פסק הדין של בית-משפט השלום לתעבורה, ככל שהדבר נוגע להארכת עונש הפסילה המותנית, והורה להפעיל את עונש הפסילה בן ששת החודשים שהוטל על המבקש ביום 6.12.00 בתיק 42015/00. בית-המשפט המחוזי קבע, כי המבקש הינו נהג צעיר, שהורשע בעבירה של סטייה מנתיב נסיעה וגרם בכך לתאונה, אשר בגינה נגזר עליו עונש הפסילה המותנה. בנסיבות אלו היה מקום להפעיל את העונש המותנה שריחף מעל ראשו של המבקש עת ביצע את העבירה נשוא ערעור זה. בקביעתו עוד הוסיף בית-המשפט המחוזי, כי בתקופה שבין הגשת הערעור על-ידי המשיבה לבין ההכרעה בו, הורשע המבקש בחודש ספטמבר 2003 בעבירה של עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף, והרי שבכך יש ללמוד על מסוכנותו.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.
בבקשתו טוען המבקש, כי בקשתו זו הינה הדרך היחידה להימנע מתוצאה קשה במיוחד או בלתי צודקת במידה שהדעת אינה סובלת, וכי נוצרו בעניינו אותן נסיבות חריגות ונדירות המצדיקות את התערבותו של בית-משפט זה, בדמות שאלה עקרונית אשר יש לה חשיבות ציבורית במתן מענה ואשר נוגעת להיקף התערבותו של בית-משפט שלערעור, בעונשים שניתנים על-ידי בית משפט מקצועי בשים דגש על בית-משפט השלום לתעבורה. המבקש חוזר בבקשתו וטוען לעניין נסיבותיו האישיות, אשר בהן מצא בית-המשפט לתעבורה נסיבות לקולא ובכללן מצבה הרפואי של אמו ועובדת הודאתו בעבירה שיוחסה לו.
מנגד, טוענת המשיבה, כי אין לאפשר עריכת דיון שלישי בעניינו של בעל-דין, אלא כאשר מתעוררת שאלה משפטית החורגת מנסיבות המקרה הספציפי. עוד הוסיפה וטענה המשיבה, כי בדבר שאלת היקף התערבות בית-משפט שלערעור בפסק-דינה של ערכאה נמוכה, כמו גם ערכאה מקצועית, יתערב בית-משפט שלערעור במידת העונש רק אם ישנה סטייה מהותית ובלתי מוצדקת מהמידה הסבירה.
משעיינתי בטענות הצדדים, באתי למסקנה, כי דין הבקשה להידחות. הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור אינה ניתנת כדבר שבשגרה. רשות זו מוגבלת לאותם מקרים בודדים המעלים שאלה חוקתית, משפטית או ציבורית בעלת השלכות רחבות וחשיבות החורגת מהעניין הספציפי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3)123). לא מצאתי בבקשה זו, המתמקדת כל כולה בנסיבותיו האישיות של המבקש, את אותה שאלה משפטית חשובה הנדרשת כתנאי למתן רשות ערעור. זאת ועוד, בית משפט זה חזר וקבע, כי לא תינתן רשות ערעור בבקשה, שכל עניינה הוא בחומרת העונש שהוטל על המבקש, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל , תק-על 97(1), 42). אין נסיבות מקרה זה עונות על הדרישה האמורה.
יפים לעניין זה דבריו של חברי כבוד המשנה לנשיא א' מצא ב רע"פ 9513/03 ראמר (רמיאשווילי) מיכאל נ' מדינת ישראל . תק-על 2003(3), 2383.
"ככלל, טענות בדבר חומרת העונש אינן עשויות להקים עילה מוצדקת לדיון לפני בית-המשפט העליון כערכאה שלישית. יוצאים מכלל זה מקרים נדירים וחריגים, בהם מעורר העונש שהוטל שאלה בעלת חשיבות, או כאשר התערבות בית-המשפט נדרשת למניעת עיוות-דין".
לא מצאתי, בנסיבות המקרה דנן, כי עלה בידי המבקש להצביע על נסיבות המצדיקות חריגה מכלל זה, אותן הנסיבות אשר יש בהן כדי להקים רשות ערעור בפני ערכאה שלישית.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
ההחלטה מיום 20.4.04 לפיה עוכב ביצוע עונש הפסילה שהוטל על המבקש, מבוטלת בזה.
ניתנה היום, י"ט באייר התשס"ד
(10.5.04).
ש
ו פ ט