רע"פ 2471/09 שלום איסקוב נ. מדינת ישראל

1.

המבקש ואחר הורשעו, על פי הודאתם ובמסגרת הסדרי טיעון, בעבירות של תגרה במקום ציבורי וניסיון לתקיפה בנסיבות מחמירות – עבירות לפי סעיפים 191, 379 ו-382, בשילוב עם סעיפים 25 ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לאור תסקיר חיובי שהוגש בעניינו של המבקש, האריך בית-משפט השלום בחיפה מאסר מותנה שעמד נגד המבקש, וחייב אותו להיות נתון בפיקוח שירות המבחן במשך 18 חודשים. עוד גזר בית המשפט למבקש קנס בסך 5,000 ש"ח, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 5,000 ש"ח.

2.

כנגד גזר-הדין הגישו המבקש והמשיבה ערעורים לבית-משפט המחוזי בחיפה. המשיבה ערערה על קולת העונש, בעוד שהמבקש ערער על חיובו בתשלום פיצוי למתלונן. ערכאת הערעור החליטה לדחות את ערעורו של המבקש ולקבל את ערעורה של המשיבה, תוך שהיא מדגישה כי אין בית המשפט מחויב להמלצת שירות המבחן, ומקום בו ההמלצה אינה מתיישבת עם חומרת העבירות, על בית המשפט להשית עליו עונש הולם. עוד קבע בית-המשפט המחוזי, כי אין בעובדה שהמבקש ביצע ניסיון לעבור עבירה כדי להפחית מחומרת מעשיו, ונוכח הרשעותיו הקודמות והעובדה שהשתחרר זה לא מכבר ממאסר, יש בכך כדי ללמד על המסוכנות הנשקפת ממנו. לאור האמור, החליט בית המשפט המחוזי להפעיל את המאסר המותנה שעמד נגד המבקש, והוא הוסיף וגזר לו בפרשה הנוכחית שנת מאסר, מתוכה 8 חודשים, במצטבר. כמו כן, נדון המבקש לשנה מאסר על תנאי, החיוב בפיצוי נותר על כנו, ומאידך, בוטלו צו המבחן והקנס.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אולם לאחר שבחנתי את הבקשה והנספחים לה, לא ראיתי מקום לקיומו של ערעור נוסף. העבירות בהן הורשע המבקש אינן פשוטות כלל ועיקר, והדברים מקבלים משנה חומרה נוכח עברו הפלילי, העובדה שזה לא מכבר נשא בעונש מאסר אחר, ושהוא חזר לסורו חרף מאסר על תנאי שעמד נגדו. בכל אלה עסק בית המשפט המחוזי בהרחבה בפסק דין מפורט ומנומק, ולא מצאתי כי הוכחה בפני עילה המצדיקה ללבן את עניינו של המבקש בשלישית.

אי-לכך, הבקשה נדחית.