רע"פ 2492/09 פלוני נ. מדינת ישראל

בית-משפט השלום בעכו הרשיע את המבקש, על פי הודאתו, בעבירות של גניבה, התפרצות לבית מגורים וקשירת קשר לביצוע פשע. על כך נדון לשישה חודשי מאסר על דרך עבודות שירות, שנה מאסר על-תנאי, התחייבות כספית להימנע מעבירות רכוש במשך שלוש שנים ופיצוי בסך 4,000 ש"ח. עונש זה הוחמר בערכאת הערעור, שהעמידה את תקופת המאסר בה ישא המבקש על תשעה חודשים. המבקש, מצִדו, סבור כי ההחמרה עמו אינה מוצדקת משום שלא ניתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות, וכן לעובדה כי מי שביצע עמו את העבירות נדון לעונש קל יותר.

ההלכה הנוהגת היא כי השגות כנגד חומרת העונש כשלעצמן אינן מקימות עילה לקבלת רשות לערער, ולא מצאתי כי בעניינו של המבקש יש מקום לסטות מאותה הלכה. העבירות הנוכחיות אינן מעורבותו הראשונה של המבקש בפלילים, ונראה כי הוא אינו ערוך לעשות שינוי באורחות חייו. בנסיבות אלו לא היה מנוס מהעדפה של שיקולי גמול והרתעה, ועל כן דינה של הבקשה להדחות, וכך אני עושה.

משנדחתה הבקשה לרשות ערעור, נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.