רע"פ 255/12 תומר בוסי נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של

בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט בן יוסף) מיום 29.12.11 בתיק עפ"ת 6174-12-11, בו נדחה ערעור המבקש, אשר למעשה הוגש כלפי מספר החלטות, שניתנו בבית המשפט לתעבורה בעניין חישוב תקופת הפסילה שהושתה עליו בתיק פ"ל 1001-09.

רקע

ב.

ביום 12.10.10 הורשע המבקש על פי הודאתו בנהיגה בשכרות ובקלות דעת, ההודאה ניתנה במסגרת הסדר טיעון, בו הוסכם בין היתר גם על עונש של 11 חודשי פסילה בפועל (בניכוי 30 ימי פסילה מנהלית). המבקש לא הפקיד את רשיונו, אך הפקיד - כנטען על סמך עצתם של מזכירות בית המשפט ומשרד הרישוי - אישור ממשרד הרישוי על מצב רשיונו. המבקש נסע לחו"ל לתקופה ארוכה, ועם שובו - כשביקש לקבל את רשיונו, נאמר לו כי הרישיון לא הופקד כדין וממילא תקופת הפסילה לא החלה.

ג.

החל מיום 13.9.11 הגיש המבקש שורה של בקשות לבית המשפט לתעבורה, בהן עתר לחישוב תקופת הפסילה החל מיום הפקדת המסמך (17.10.10): ביום 21.9.11 קבע בית המשפט לתעבורה (השופט גרטי), כי המסמך שהופקד "אינו מהוה הוכחה כי הופקד רשיון נהיגה. עיון בתיק מלמד כי אין תצהיר מיום 17.10.10 המתחייב להגיש ביחד עם רשיון הנהיגה..."; ביום 3.10.11 ניתנה החלטה נוספת (מפי השופט גרטי), ולפיה "על נסיבות המקרה... חלות הוראות תקנות 557-556 לתקנות התעבורה" וכי המסמך שהופקד אינו עומד בדרישותיהן; ביום 1.11.11 קבע שוב בית המשפט לתעבורה (הפעם מפי השופטת פראג-לבוא) "הפסילה תחושב... ביום בו הופקד רשיון הנהיגה..."; ביום 17.11.11 דחה בית המשפט (השופטת פראג-לבוא) "בקשה לעיון חוזר", וקבע:

"אין הליך של עיון מחדש בבקשה מעין זו. כבר ניתנו החלטות מפורטות על ידי ועל ידי כבוד השופט גרטי. יש להדגיש, כי המבקש נוכח במעמד מתן גזר הדין והיה מיוצג".

ד.

כלפי החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, וזה נדחה ביום 29.12.11. בין היתר נאמר, כי תקופת 45 הימים להגשת ערעור החלה "לכל המאוחר" לאחר החלטת השופט גרטי מיום 26.9.11, ונקבע "לא ניתן להחיות או להאריך באופן עקיף את המועד להגשת ערעור על ידי בקשות סרק חוזרות ונשנות לבית המשפט קמא". "לפנים משורת הדין ובהסכמת המדינה" הורה בית המשפט, כי הפסילה תימנה החל מיום הגשת הבקשה הראשונה לבית המשפט לתעבורה (13.9.11), אלא אם כן יש בידי המבקש אישור על הפקדת רשיונו כבר ביום 12.9.11 - שאז תימנה ממועד זה. בכפוף לאמור נדחה הערעור.

ה.

כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית, המתמקדת במספר מישורים: ראשית , נטען כי נגרם למבקש עוול, שכן עמד בדרישות גזר הדין בכל הנוגע לחתימת ההתחייבות במועד (12.10.10), ואז הוטעה לחשוב שהפקדת המסמך ביום 17.10.10 עומדת בדרישות החוק, נמנע מנהיגה במשך תקופה ממושכת (במהלכה אף יצא את הארץ עקב אי-יכולת לקיים כאן את חייו הרגילים בהיעדר רישיון), ועתה חויב לתקופת פסילה נוספת, על השלכותיה הקשות. כל זאת, לאחר שהמסמך שהופקד, והעובדה שהמבקש שהה בחו"ל, מעידים - כנטען - כי תקופת הפסילה אכן רוצתה; שנית , נאמר כי טענות המבקש לא זכו להתברר לגופן, והוזכר פסק דינו של בית משפט זה בעניין ברבי

(ע"פ 8770/10 ברבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), שבמסגרתו הושב הדיון בשאלת חישובה של תקופת הפסילה לבית המשפט המחוזי, בקבעו:

סבורים אנו כי ראוי היה לקיים דיון בבית המשפט המחוזי בשאלה ממתי תימנה פסילת רשיון הנהיגה של המערער. משלא נערך דיון מתקבל הערעור והעניין יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שייערך דיון בשאלה הנזכרת".

נטען איפוא, כי בית המשפט לתעבורה צריך היה לדון בבקשות שהוגשו - ובפרט משהוגשו על ידי המבקש עצמו, ללא ייצוג והדרכה משפטית; והוזכר, כי בשורה התחתונה גם בית המשפט המחוזי לא דן בטענות לגופן. שלישית

נטען, כי בפסק הדין נפלו למצער אי-בהירויות, ובין היתר כלל לא ברור אם הערעור נדחה או נמחק (אם כי אומר כבר כאן, כי הדברים מפורשים בפסק הדין, המסתיים במלים "הערעור נדחה"), וגם מסיבה זו נמנע המבקש - כדבריו - מלפנות שנית לבית המשפט המחוזי והגיש בקשה זו.

דיון והכרעה

ו.

לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128; רע"פ 6481/95 ימין נגד מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 6481/95 ימין נגד מדינת ישראל (לא פורסם)), ואין הנידון דידן - אשר ביסודו עומדת דחיית ערעור עקב איחור בהגשתו - בא בגדרים מצומצמים אלה. כאמור, הערעור נדחה בגין המועד בו הוגש, לא נקבעו בפסק הדין נשוא הבקשה הלכות בשאלת העילות הראויות להארכת מועד, וממילא לא ניתן לומר כי התיק מעורר שאלות משפטיות. ועוד נזכיר, כי בפסק הדין היתה גם הליכה מסוימת לקראת המבקש, בהסכמת המשיבה, בכל הנוגע למועד ממנו תימנה תקופת הפסילה. עוד אזכיר, כי בית המשפט המחוזי עיין בתיק וסיכם את שראה, באמרו "עיון בתיק מלמד, כי אין תצהיר מיום 17.10.10...".

ז.

לגופו של עניין אציין, כי בתי המשפט עמדו בעבר על החשיבות שבמילוי דווקני

של הוראות תקנות 557-556 לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961, ושבהפקדה פיסית של רישיון הנהיגה באותם מקרים בהם קיים בידי הנאשם שהורשע רישיון כאמור (ראו רע"פ 4446/04 ביטון נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 8317/10 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בענייננו לא קוימו הוראות אלה. בהתאם לפסיקת בית משפט זה, ככלל, אין בטענה שהמבקש מנע עצמו מנהיגה בתקופה זו - אף אם נקבלה כמוכחת, ואף אם נניח כי מדובר בטעות המתבססת גם על דברים שהבין משיחה עם מזכירות בית המשפט - כדי לפטור אותו מהפקדת הרישיון כדין; זאת, חרף "הריצוי הכפול" (לכאורה) של תקופת הפסילה. הטעם מאחורי גישה עקרונית זו הוא יצר לב האדם, קרי, היתכנות שאינה רחוקה מן הדמיון כי פלונים, ואיני מדבר דווקא במבקש דנא, ימצאו דרך שלא להפקיד את הרישיון ולהמשיך לנהוג כל עוד לא יילכדו בשנית.

ח.

אשר לעניין ברבי אציין, כי הנדון אינו דומה לראיה, ודי לציין כי שם מדובר היה בערעור בזכות אשר הוגש לבית משפט זה על פסק דין של בית המשפט המחוזי; בעוד שכאן מדובר בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי, לאחר שערעור ראשון נדחה עקב איחור בהגשתו, וכל זאת שעה שמתחילה לא היה כל ספק לגבי חישוב תקופת הפסילה - אלא שהמבקש לא עמד בדרישות החוק. מכאן התסבוכת בה מצא המבקש את עצמו (באופן

מעשי , על פי טענתו, אף שמבחינה משפטית המצב אינו סבוך כלל ועיקר). ולבסוף, אחזור ואציין את אשר נדרשה לו השופטת פראג בהחלטה מיום 17.11.11 באמרה "יש להדגיש, כי המבקש נוכח במעמד מתן גזר הדין והיה מיוצג". כשדברים אלה באים מפי השופטת שדנה בתיק העיקרי, יש לכך משמעות רבה.

ט.

סוף דבר, אף שניתן להביע הבנה מסוימת למצב אליו קלע עצמו המבקש, אין הבקשה מעוררת עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי, ואין בידי להיעתר לה.