פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
2555/08
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אשר ממן – ת.ז. 025103664
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז מיום 9.3.08 בע"פ 2907-12-07 שניתנה על-ידי כבוד השופט
אברהם יעקב
ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקש:
עו"ד דוד גולן
בשם המשיבה:
עו"ד זיו אריאלי
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (פל 1180/06) בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה); עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה; ועבירה של שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל-1970.
לפי הנטען בכתב האישום, המבקש נפסל מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופות שונות, במספר תיקים שהתנהלו כנגדו, ביום 7.8.2005 ביצע המבקש הפקדת תצהיר פקיעת רישיון הנהיגה במזכירות בית המשפט בכל התיקים, באופן שהפסילה הייתה אמור להסתיים ביום 20.11.2006. ביום 4.1.2006 נפסל המבקש מלהחזיק רישיון נהיגה ל-20 חודשים בתיק נוסף שהתנהל כנגדו. ביום 9.6.2006 נתפס המבקש נוהג ברכב כאשר פסילת הרישיון הייתה עדיין בתוקף.
ביום 13.12.2007 הרשיע בית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת א' שדמי ) את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. ביום 19.12.2007 גזר בית המשפט על המבקש קנס בסך של 2,000 ש"ח או 20 ימי מאסר תמורתו; פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 36 חודשים במצטבר לכל פסילה אחרת; הפעלת עונש פסילה על תנאי בתיק 323/06 למשך 4 חודשים וזאת באופן מצטבר; הפעלת עונש פסילה על תנאי בתיק 704/03 למשך 6 חודשים וזאת באופן מצטבר; 9 חודשים מאסר לריצוי בפועל תוך הפעלת התנאי שהוטל על המבקש בתיק 704/06 למשך 6 חודשים לריצוי באופן חופף; ו-12 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שלא ינהג בזמן פסילה.
על פסק דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז (ע"פ 2907-12-07).
בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' יעקב ) דחה את הערעור, וקבע כי אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים של בית משפט השלום, באשר אלו ממצאים הנוגעים למהימנות בלבד. לעניין העונש קבע בית המשפט כי בנסיבות המקרה אין מקום להתערב בעונש שהוטל על המבקש.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי אשר בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא ביצע פרשנות תכליתית של החוק, וכי המבקש לא נהג ברכב אלה רק הוציא את הרכב מן החניה עבור חברתו. עוד טוען המבקש להגנה מן הצדק.
מנגד טוענת המשיבה כי בבקשת המבקש למתן רשות ערעור אין כל ממש, וכי בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים.
בד בבד עם הגשת הבקשה הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.
הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאים עובדתיים אשר נקבעו על ידי הערכה הדיונית ומבוססים על קביעות ביחס למהימנות העדים (ראו רע"פ 6084/02 סטניסלב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.10.2006 )). רק מקרים חריגים בלבד, בהם קביעותיה של הערכאה הדיונית הינן מוטעות או בלתי סבירות, יצדיקו את התערבותה של ערכאת הערעור. המקרה שבפני אינו אחד מאותם מקרים חריגים. בענייננו, התבסס בית משפט השלום על עדויות השוטרים, ודחה את טענתו של המבקש כאילו לא התכוון לנהוג אלא רק להוציא את רכבה של חברתו מן החניה.
באשר להגנה מן הצדק אני סבור כי צדק בית המשפט המחוזי, וכי אין מקום להחיל אותה במקרה זה.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, ועמה ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.
ניתנה היום, ג' בניסן התשס"ח (8.4.2008).
ש ו פ ט