פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
2568/11
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
שלמה שקד
נ ג ד
המשיבים:
1. מנכ''ל רפא''ל, ידידיה יערי
2. ד''ר אביבה אלופי
3. עו''ד אורית פודמסקי
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בחיפה מיום 10.3.11 בעק"פ 4423-08-10 שניתן על ידי כבוד
השופטים : ע' גרשון, א' קיסרי ות' שרון-נתנאל
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 10.3.2011 (עק"פ 4423-08-10, כבוד השופטים ע' גרשון ,
א' קיסרי ו- ת' שרון נתנאל ) במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (שכותרתו החלטה) מיום 8.7.2010 (ק"פ 1006-07, כבוד השופט ע' קוטון ).
וזו תמצית העובדות הרלוונטיות לענייננו. המבקש הגיש קובלנה פלילית כנגד המשיבים בגין לשון הרע לבית משפט השלום בחיפה, ונדרש להשיב לטענות מקדמיות שהעלו המשיבים. בין היתר, היה עליו להשיב לטענה לפיה דין הקובלנה להתבטל מאחר שהיא הוגשה כנגד עובדי ציבור ללא אישורו של היועץ המשפטי לממשלה, בניגוד לאמור בסעיף 69 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי ). המבקש הגיש בקשות שונות לדחיית הדיון בקובלנה, ובין היתר המציא מכתב מאת היועץ המשפטי לממשלה (להלן: מכתב היועמ"ש מיום 18.1.2006 ) לפיו, הוא רשאי להגיש בעצמו קובלנה בהתאם לסעיף 8 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע ). ביום 24.12.2009, לאחר שקיים דיון בקובלנה, קבע בית המשפט כי על פי התרשמותו, הקובל איננו מסוגל לנהל בעצמו את עניינו בבית המשפט, ולא יהיה מנוס מלעשות שימוש בסעיף 73 לחוק סדר הדין הפלילי אם הוא לא יהיה מיוצג. ביום 8.7.2010 הוברר כי המשנה לפרקליט המדינה דחה את בקשתו של המבקש לאישור הקובלנה הפלילית. המבקש, מצידו, נותר ללא ייצוג. בעקבות דברים אלו, קבע בית המשפט בפסק דינו מיום 8.7.2010 כי דין הקובלנה להתבטל. את החלטתו ביסס בית משפט השלום על שני אדנים: לא ניתן אישור להגשת הקובלנה מאת היועץ המשפטי לממשלה, ובהתאם לסעיף 73 לחוק סדר הדין הפלילי והשתלשלות העניינים יש לראות את המבקש כמי שחזר בו מן הקובלנה.
המבקש ערער לבית המשפט המחוזי בחיפה על פסק דינו של בית משפט השלום. טענתו העיקרית הייתה כי במכתב היועמ"ש מיום 18.1.2006 ניתן לו אישור להגשת הקובלנה כנגד המשיבה 2, וכי למשנה לפרקליט המדינה אין סמכות לדחות את בקשתו להגשת קובלנה כנגד המשיבים. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, בקובעו כי לא נפל כל פגם בפסק דינו של בית משפט השלום.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, בגדרה מלין המבקש על דחיית ערעורו וטוען כי האישורים שהוגשו בזמנו לבית משפט השלום היו מספקים לשם הגשת הקובלנה הפלילית. המשיבים, מצידם, מתנגדים לבקשה ולעניין זה סומכים הם את ידיהם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
דין הבקשה להידחות.
בקשה זו אינה מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. מטעם זה בלבד דין בקשת רשות הערעור להידחות.
מעל לנדרש יוער כי דין הבקשה להידחות אף לגופה. סעיף 69 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי הגשת קובלנה פלילית כנגד עובדי ציבור דורשת אישור מאת היועץ המשפטי לממשלה. סעיף זה, הוחל גם על קובלנות מכוח חוק איסור לשון הרע (ראו: בג"צ 334/77 גולן נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד לב(1) 262 (1977); רע"פ 11011/02 נימרודי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 1.6.2004); יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים – חלק שני הליכים שלאחר הגשת כתב האישום א 959 (2009)). המבקש לא הגיש כמוצג את הפנייה שעל בסיסה ניתן מכתב היועמ"ש מיום 18.1.2006 ועל כן אין לדעת על מה ביסס היועץ המשפטי לממשלה את מכתבו. כך או כך, המכתב אינו מהווה את האישור הנדרש לפי סעיף 69, ובקשת המבקש להגשת הקובלנה אף נדחתה מפורשות על ידי המשנה לפרקליט המדינה, אשר בניגוד לטענות המבקש, היה מוסמך לעשות כן (ראו: סעיף 242א(א) לחוק סדר הפלילי בצירוף סעיף 2 לתוספת השלישית לחוק סדר הדין הפלילי המסמיכים את היועץ המשפטי לאצול מסמכותו לפי סעיף 69 למשנה לפרקליט המדינה. סמכות זו אכן הואצלה, וראו: י"פ 5290, עמוד 2583 (20.4.2004)). אכן, בהעדר האישור הנדרש להגשת הקובלנה היה מקום לבטלה. עוד יוער, כי לא מצאתי כל פגם בביטולה של הקובלנה גם לפי סעיף 73 לחוק סדר הדין הפלילי.
סוף דבר, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ' באייר התשע"א (24.5.2011).
ש ו פ ט