רע"פ 2575/09 אילן סרור נ. מדינת ישראל

נגד המבקש הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (2377/08) בגין עבירה של סחר בסמים מסוכנים לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי המתואר בכתב האישום ניסה המבקש לסחור בסם מסוכן בכך שלבקשת שוטר כי יעזור לו לרכוש סם, הגיע לאחר מספר דקות כאשר בידיו שתי מנות סם מסוג הרואין וביקש 100 ש"ח עבורם.

יצוין כי המבקש לא כפר בעובדות אך טען לביטול האישום בשל טענה של הגנה מן הצדק. לשיטתו פעל הוא כבקשת השוטר מתוך פחד וחשש, לאחר שזה הציג את עצמו כבן למשפחת פשע. כמו כן נטען כי לא היתה כל אינדיקציה לכך שהוא דווקא עסק בסחר בסמים ולפיכך פניית השוטר אליו היתה שלא כדין.

ביום 22.9.2009 ניתנה הכרעת דינו של בית משפט השלום (כבוד השופט מ' לנדמן ). בית המשפט קבע כי מקבל הוא בעיקרה את גרסת המבקש למאורעות, וכי נראה אכן כי התנהלות השוטר בפרשה חרגה מן הראוי, בכך שפנה דווקא אל המבקש ללא שהיתה אינדיקציה ברורה לכך שעוסק הוא בסחר בסמים ובכך שהציג עצמו כבן למשפחה המזוהה כמשפחת פשע. יחד עם זאת נקבע, כי אין בכך כדי להצמיח עילה לביטול האישום. זאת, משום שבנסיבות הענין לא ניתן לומר כי התנהגות השוטר הובילה את המבקש לעבור עבירה שלא היה מבצעה אילולא ההדחה. כן למשל, הצביע בית המשפט על כך שהמבקש הגיב לשאלת השוטר באמירה כי אינו מכיר אותו, אמירה שיש בה כדי להזמין המשך שיחה בנושא הסמים, ולא ניסה כלל להכחיש כי הוא עוסק בכך או להתחמק בדרך אחרת, אמצעים בהם יכול היה לנקוט אף לו הרגיש מאוים כטענתו. עוד נקבע כי אין בהתנהגות השוטר כדי לגרום לכך שניהול ההליך הפלילי יעמוד בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית כאמור בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. משכך הרשיע בית המשפט את המבקש בעבירה שיוחסה לו, אך הבהיר כי יינתן משקל לענין זה בגזירת העונש.

בגזר הדין, קבע בית משפט השלום כי למבקש עבר מכביד ביותר בעבירות אלימות, רכוש וסמים, כאשר העבירה נשוא האישום דנן בוצעה אך כחודש לאחר ששוחרר ממאסר, ונגדו אף תלוי ועומד עונש של מאסר על תנאי בר הפעלה. יחד עם זאת, ראה בית המשפט

בנסיבות הענין שתוארו לעיל הצדקה להקל בעונשו של המבקש ומשכך השית עליו עונש קל יחסית כלהלן – קנס בסך 1,500 ש"ח והארכת עונש המאסר המותנה בן 12 החודשים שהיה קיים כנגדו למשך שנתיים נוספות מיום סיומו.

המבקש ערער על הרשעתו בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 70794/08).

ביום 15.3.2009 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כבוד סגנית הנשיא, ד' ברלינר (כתוארה דאז) וכבוד השופטים ע' פוגלמן ו ת' שפירא ) בגדרו נדחה הערעור. נקבע כי בית משפט השלום הלך רחוק ככל האפשר בקבלת הנתונים להם טען המבקש, ואין להתערב במסקנותיו כי לא התקיימה הדחה שלולא קיומה לא היתה העבירה מתבצעת. זאת, לאור התנהגותו של המבקש, אף על פי גרסתו, כאשר זה לא השיב לשוטר כי אינו עוסק בסחר בסמים או אינו יכול להשיג סם ברגע זה או אף נקט בניסיון אחר להתחמק מן המקום. עוד נדחתה טענת המבקש כי קמא לו הגנה של "זוטי דברים" בהתחשב באופי העבירה ונסיבותיה.

מכאן הבקשה שבפניי, בגדרה שב המבקש וטוען כי בנסיבות הענין היה מקום להכיר בכך שקמה לו הגנה מן הצדק. לשיטתו, פסיקת בית המשפט המחוזי עומדת בסתירה להלכות שנקבעו בבית משפט זה בענין "סוכן מדיח" ובענין "הגנה מן הצדק" ולפיכך יוצרת היא אי בהירות המצדיקה את מתן רשות הערעור. נטען, כי אסור היה לשוטר לפנות למבקש דווקא כאשר לא עלתה מהתנהגותו כל אינדיקציה כי הוא סוחר סמים, וודאי שהיה אסור לו להציג עצמו כבן למשפחת פשע, אמירה שהיא אשר הניעה את המבקש להשיג עבורו את מנת הסם. לטענת בא כוח המבקש יש בכך, על פי ההלכה המשפטית, כדי להקים לו הגנה כאמור.

מנגד טוען בא כוח המשיבה כי לכל היותר מעלה הבקשה שאלה שעניינה יישום הלכה קיימת על נסיבות הענין הקונקרטי, שאלה שאין בה כדי להצדיק את מתן רשות הערעור. לגופו של ענין נטען, כי בתי המשפט פעלו על פי ההלכה הפסוקה כאשר לא ראו בנסיבות הענין כדי להקים למבקש "הגנה מן הצדק" ואולם בית משפט השלום נתן לכך משקל רב בקביעת העונש שהטיל עליו.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה ובפסקי הדין של הערכאות קודמות, נחה דעתי כי דינה להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור

(הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). בענין שבפני נוגעת טענתו של המבקש ליישומן של הלכות שנקבעו זה מכבר בבית משפט זה במקרהו הפרטני, שאלה אשר אין בה כדי להצדיק את מתן רשות הערעור (השוו, רע"פ 101/08 משי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.4.2008)).

מעבר לנדרש יוער כי דין הבקשה להידחות אף לגופה. בחינת הבקשה מעלה כי למעשה מבסס המבקש את טענותיו על כך שהתנהגות השוטר, ובעיקר העובדה שהציג עצמו כבן למשפחת פשע, היא שהיתה הגורם העיקרי לביצוע העבירה על ידו. ואולם, טענה זו נדחתה במישור העובדתי על ידי הערכאות הקודמות וקביעה ממין זו, אין מדרכה של ערכאת ערעור להתערב בה. יתרה מכך, בחינת פסקי הדין של הערכאות הקודמות מעלה כי אלו ביססו קביעותיהן היטב בחומר הראיות ובהתנהגות המבקש לרבות טענותיו שלו עצמו. כך, תגובתו הראשונה של המבקש לבקשת השוטר לא היתה כי אינו עוסק כלל בסחר בסמים אלא כי אינו מכיר אותו, ורק כתוצאה מכך טען הלה כי הינו בן לאותה משפחה המוכרת כמשפחת פשע. יתרה מכך, אף לאחר מכן לא אמר המבקש כי אינו סוחר בסמים ואינו יכול למלא אחר המבוקש ואף קיבל תמורה כספית בעבור הסם.

לאותה התנהגות של השוטר אשר בית משפט השלום קבע כי חורגת היא מן הראוי, נתן הוא משקל רב ואפילו רב מאוד לענין העונש שהשית על המבקש, עונש שאין חולק כי הינו קל מן הקלים בהתחשב בחומרת העבירה ובעברו הפלילי המכביד. בנסיבות אלו לא ראיתי כי נפל פגם בקביעות הערכאות הקודמות או אף ביישום ההלכות המשפטיות הרלוונטיות על ידן.

אשר על כן, הבקשה נדחית.