רע"פ 2657/00 פלוני נ. עיריית ירושלים - רווחה

בפני בקשה לפטור מערבון, לאחר שביום 10.4.00 פטרתי את המבקשים מחובת הפקדת אגרה.

1.לבקשת המבקשים צורפו אישור מטעם הלשכה לסיוע משפטי, בהתאם להוראות תקנה 13 (ב) לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח1987- וכן החלטה של בית המשפט המחוזי מיום 27.3.00, שפטרה את המבקשים מאגרת ערעור, במסגרת ההליך שעל פסק הדין שבו מתבקשת רשות לערער. די היה בטעמים אלה כדי להצדיק את הפטרתם של המבקשים מתשלום אגרה. אך אין די בכך לשם הפטרתם מחובת הפקדת ערבון: השיקולים הם שונים והאיזון הרלוונטי הוא שונה (וראו: בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר , פ"ד מד (2) 383).

2.בבואי לבחון את סוגיית הפטור מערבון שומה עלי לבחון גם את סיכויי ההליך נשוא בקשת הפטור ואת האינטרס של המשיבים בהבטחת הוצאותיהם עקב ההליך. לשם כך אבחן את השתלשלות האירועים שביסודו של ההליך שבפני.

המבקשים הם בני זוג ושלושת ילדיהם הקטינים. לשם הבהירות, אתייחס בהחלטתי זו להורים בלבד כמבקשים. בין המבקשים למשיבים מתנהלים, מזה זמן, הליכים משפטיים שעניינם בסירובם של המבקשים לשלוח את ילדיהם למסגרות חינוך מוכרות. הליכים אלה התנהלו בכל הערכאות ואף הגיעו לבית המשפט העליון (במסגרת ע"א 3038/98). תחילתה של שרשרת האירועים האחרונה, נשוא בקשת רשות הערעור שהוגשה בתיק זה היא ביום 19.1.00. לאחר ששנה וחצי מאז מתן החלטת בית המשפט העליון בע"א 3038/98 לא פקדו ילדי המבקשים מוסדות חינוכיים , נאסר המבקש למשך שלושים יום עקב זאת. המבקשת אושפזה באישפוז כפוי. ילדיהם של המבקשים הוצאו, בנסיבות אלו, מביתם (ביום 19.1.00), מכח צו חירום שהוצא לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך1960- (להלן: "החוק"). בית המשפט לנוער בירושלים (כב' סגן הנשיא א' בן דור) אישר (ביום 23.1.00) את צו החירום וביום 21.2.00 הורה על השארת ילדי המבקשים במוסד, בו יוחזקו לשם איבחון עד ליום 21.4.00. בהחלטתו הורה בית המשפט לנוער, כי עניינם של בני המבקשים יובא בפניו בשנית ביום 16.4.00. המבקשים ביקשו לערער על החלטה זו. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ד' וכסלר) הורה (ביום 13.3.00) על השבת הדיון לבית המשפט לנוער לשם שמיעת ילדיהם של המבקשים. בית המשפט לנוער שמע את ילדיהם הבוגרים יותר של המבקשים, עיין בחומר נוסף שהובא בפניו, אך לא מצא מקום לשנות מהחלטתו. לפיכך הושב הדיון (ביום 20.3.00) לבית המשפט המחוזי. ביום 4.4.00 דחה בית המשפט את בקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים. בהחלטתו קבע, כי האבחון בו מצויים ילדי המבקשים הוא שלב זמני עד להכרעה בבקשה להכרזה על הקטינים כ"קטינים נזקקים" לפי החוק וכי בשלב בו הגיע הערעור לדיון - כשבועיים לפני תום תקופת האיבחון שקצב בית המשפט לנוער - אין מקום לשנות מהחלטת בית המשפט לנוער, שניתנה לאחר שמיעת כל הצדדים הנוגעים בדבר. ביום 6.4.00, עשרה ימים לפני מועד קיום הדיון המחודש בבית המשפט לנוער, הגישו המבקשים את בקשת רשות הערעור נשוא הבקשה שבפני.

3.בעקבות עיון ראשון בבקשה סברתי, כי נוכח העובדה שתוקפה של ההחלטה מיום 21.2.00 עתיד לפוג ממילא (ולמצער - להיבחן מחדש) ביום 16.4.00, הרי סיכויי בקשת רשות הערעור הם קלושים. ביטוי לכך ניתן בהחלטתי מיום 16.4.00 - החלטה שניתנה בבקשת המבקשים להחיש את תגובת המשיבות. עתה משהובאה בפני תגובה זו, ומשהתקיים בינתיים הדיון שהיה קבוע ליום 16.4.00, התחזקתי בדעתי. מעיון בפרוטוקול הדיון מיום 16.4.00 עולה, כי המבקשים לא התייצבו לדיון והודיעו לעורכת הדין שייצגה אותם קודם לכן (מטעם לשכת הסיוע המשפטי), כי תחדל מלייצגם. בדיון זה החליט בית המשפט לנוער להכריז על ילדי המבקשים כעל קטינים נזקקים, הורה על מסירתם למשמורת רשויות הסעד עד ליום 21.10.00.

4.נמצא אם כן, כי החלטת בית המשפט לנוער מיום 21.2.00 אינה רלוונטית עוד לעניינם של ילדי המבקשים. החלטה זו היתה החלטה זמנית לתקופה של חדשיים. תוקפה פג ביום 16.4.00. ממועד זה מוחזקים המבקשים במשמורת רשויות הסעד מכח ההחלטה שניתנה אותו יום. כך שבקשת רשות הערעור נשוא הבקשה שבפני הפכה תאורטית ולמעשה - חסרת סיכוי. מטעם זה, איני רואה צורך להידרש לסיכוייה של בקשה זו אלמלא שונה המצב המשפטי מכח ההחלטה מיום 16.4.00., סיכויים שעל פני הדברים לא היו מרובים. זאת בהתחשב באופי ההליך ובעובדה שהכרעת בית המשפט לנוער התקבלה לאחר שמיעת כל הצדדים והמומחים הנוגעים בדבר וערכאת הערעור שנדרשה לה לא מצאה מקום לשנותה.

5.אם מבקשים המבקשים להמשיך ולנהל הליך זה (שהפך, לאמיתו של דבר, הליך סרק) שומה עליהם להבטיח, לכל הפחות, את הוצאות המשיבות במסגרתו. צערם של המבקשים מובן ורגישות עניינם ברורה. אך ההליך המשפטי אותו הם מבקשים להם לא יועיל להם וכל פועלו יהיה בהטרחת שווא של המשיבות ושל בית המשפט.

אי לכך, אני דוחה את בקשת המבקשים לפטור מערבון ומחייבם להפקיד ערבון בסך 15,000 ש"ח להבטחת הוצאות המשיבות. לשם השלמת התמונה שומה עלי לציין, כי שתי המשיבות ביקשו כי אחייב את המבקשים בהוצאותיהן עקב העיסוק בבקשה זו. בנסיבות רגילות, הייתי נעתר לבקשה. אלא שבשל אופי האירועים נשוא בקשת רשות הערעור ונוכח העובדה שבסופו של יום ניטלה משמורתם של ילדי המבקשים מן המבקשים, לא מצאתי מקום להוסיף ולהכביד עליהם - אפילו נקטו מהלך סרק.

המבקשים יפקידו ערבון בסך 15,000 ש"ח תוך שלושים יום ממועד המצאתה של החלטה זו.