רע"פ 2686/06 זיד טוויל נ. מדינת ישראל

1.כנגד המבקש, זיד טוויל, הוגש כתב אישום לבית-משפט השלום בכפר-סבא, בו נטען כי העסיק במפעל ברזל שבבעלותו שני תושבי האזור, ללא שהיה בידם אישור כניסה לישראל.

2.בגדרו של הסכם טיעון שנערך בין המבקש לרשויות התביעה, הרשיעו בית-משפט השלום בעבירה של העסקה שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12א(ב) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. דינו של המבקש נגזר ל-17 חודשי מאסר, מתוכם 5 חודשים בפועל והיתרה על תנאי, קנס בסך 1500 ש"ח, והוא חויב לחתום על התחייבות בסך 10,000 ש"ח להימנע מעבירות על פי אותו חוק. כמו כן, הורה בית המשפט על הפעלתו, בחופף, של מאסר מותנה בן 5 חודשים שעמד נגד המבקש.

3.המבקש ערער לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב בטענה כי הסדר הטיעון לא הוסבר לו כראוי עובר להודאתו, והוא לא ידע כי יוטל עליו מאסר בפועל. עוד הוסיף המבקש, כי לאחר מתן פסק-הדין בעניינו, הורה בית-המשפט העליון בפרשת אבו סאלם (רע"פ 3674/04 אבו סאלם נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)), כי אין חובה על בית-המשפט להטיל מאסר בפועל בעבירות מעין אלו, ומסור בידו שיקול דעת להורות על הטלת עונשים אחרים, לאור נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה. מאחר והמבקש הינו איש עסקים המפרנס משפחה בת שמונה נפשות, ביקש הוא שלא להשית עליו מאסר בפועל, הואיל וההשלכות האישיות והכלכליות העולות מכך הן קשות ביותר. המשיבה טענה כי אין מקום להקל בגזר-הדין לאור הרשעתו הקודמת של המבקש בעבירה זהה, שבוצעה כשלוש שנים קודם לכן. לאחר שבחן את טענות הצדדים, קבע בית-המשפט כי לנוכח חומרת העבירה ונסיבותיו האישיות של המבקש, אין מקום להתערב בעונש שהושת עליו.

4.כעת עותר המבקש ליתן לו רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי. המבקש שב ומעלה את הטענה בדבר כשל בייצוג, שגרם, לטענתו, לכך שלא הבין שהוא צפוי למאסר, וכן את הלכת אבו-סאלם, לפיה אין לגזור עליו עונש מאסר בפועל לאור נסיבותיו הקשות.

5.דין הבקשה להידחות. רשות ערעור בפני ערכאה שלישית תינתן במקרים חריגים בהם עולה שאלה כללית החורגת מגדרי נסיבותיו הפרטניות של המבקש (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). בקשה זו אינה נכללת עם מקרים מסוג זה, שכן היא מתמקדת באירועים שהתרחשו במהלך הדיון בעניינו של המבקש ודבר זולתם. ובאשר לטענה בדבר כשל בייצוג – די לעיין בפרוטוקול הדיון כדי ללמוד כי פרטיו של הסכם הטיעון הובאו בפני בית המשפט בנוכחות המבקש, והשופט אף טרח והתריע באוזניו כי הוא אינו מוגבל לעונש המוצע.

ובאשר להלכת אבו-סאלם – עוד קודם להלכה זו הובהר כי לא בכל מקרה דינו של מבצע עבירות לפי חוק הכניסה לישראל למאסר בפועל. עם זאת, הדגישה הלכת אבו-סאלם כי לשופט נתון שיקול דעת בקביעת העונש לאור נסיבות הקונקרטיות של כל נאשם (השוו רע"פ 5833/05 אבו זיאדה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7544/05 שאולוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 1585/06 אבו חנין נדאל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). במקרה דנן, המבקש ביצע את העבירות על רקע צרכי עסקו, והוא הורשע, עובר לביצוע העברה הנוכחית, בעברה זהה.

לנוכח כל אלה מסקנתי היא כי לא הוכחה עילה למתן רשות לערער, ועל כן אני מחליט לדחות את הבקשה, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.