רע"פ 2704/06 ליאור כהן נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום לתעבורה בירושלים (ת.פ 12617/05) בגין עבירה של נהיגה ברכב, אשר משמיע רעש לא רגיל ומקורו בליקוי ברכב, עבירה לפי תקנה 157(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה).

לפי הנטען, בתאריך 4.1.2005, בעת שעצר שוטר את הרכב בו נהג המבקש, השמיע הרכב רעש לא רגיל עקב מצבו הבלתי תקין. מסתבר כי המבקש נהג ברכב של חברו אשר ישב לידו, זאת משום שאותו חבר היה מצוי אז בתקופת פסילה. השוטר נתן את הדו"ח למבקש, למרות מחאותיו, בהסבירו כי הוא אחראי לרכב בזמן נהיגתו בו. המבקש ביקש להישפט, אך לא התייצב למשפטו.

על כן, בתאריך 7.7.2005 הרשיע בית-משפט השלום לתעבורה בירושלים (כבוד השופטת ר' זוכוביצקי) את המבקש בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום והשית עליו קנס בסך 500 ש"ח.

על פסק דינו של בית-המשפט לתעבורה ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בירושלים.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט ע' חבש) דחה את הערעור בקובעו, כי על המבקש היתה החובה להתייצב למשפטו ומשלא עשה כן, הורשע כדין. כן הוסיף בית-המשפט המחוזי כי הקנס הוטל על המבקש כאחראי לרכב, כאמור בתקנה 14 לתקנות התעבורה.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי בקביעותיו וכי ראוי היה שבעל הרכב, אשר ישב לידו באותה עת, הוא אשר יקבל את הקנס.

דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. כך נקבע בר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ). בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .

דין הבקשה להידחות גם לגוף העניין. לשון המחוקק וכוונתו בתקנה 14 לתקנות התעבורה ברורה ומטרתה להטיל את האחריות על הרכב, בין השאר לתקינותו, על הנוהג ברכב וזאת בנוסף על בעלי הרכב, על בעל הרישיון, ההחזקה או השליטה בו.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.