רע"פ 2705/05 רן בן ציוני נ. מדינת ישראל

1.זו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י. אלרון) בו התקבל ערעורה של המשיבה על גזר הדין שהוטל על המבקש בידי בית המשפט לתעבורה בחדרה בגין עבירות תעבורה שעבר. בית המשפט המחוזי גזר על המבקש בערעור עונש מאסר של ששה חודשים שירוצה בעבודות שירות, מאסר על תנאי ופסילת רשיון נהיגה למשך 15 חודשים. המבקש החל בינתיים לרצות את עונשו בעבודות שירות החל ביום 7.3.2005. ביחד עם הבקשה לרשות ערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בעבודות שירות עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור.

2.המבקש הורשע בבית המשפט לתעבורה על פי הודאתו בנהיגה בזמן פסילה, וכן בנהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח חובה תקף. בית המשפט גזר עליו עונש של פסילת רשיון נהיגה למשך 3 חודשים, והפעיל בחופף 3 חודשי פסילה על תנאי שהוטלו על המבקש בתיק קודם, 4 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים, וקנס על סך 2,000 ₪. כן האריך את עונש המאסר על תנאי שהושת עליו בתיק קודם למשך שנתיים נוספות.

3.המשיבה ערערה לבית המשפט המחוזי בחיפה על קולת העונש. בית המשפט קיבל את הערעור בקובעו כי המבקש לא הפקיד את רשיון הנהיגה במועד כפי שנדרש לעשות, וזאת חרף העובדה כי חובת הפקדת הרישיון הייתה ידועה לו בעקבות פסילת רשיון קודמת שנגזרה עליו. בית המשפט נתן משקל להרשעות הקודמות של המבקש במיגוון עבירות ובהן עבירות תעבורה רציניות ולעובדה כי ריצה עונשי מאסר בפועל. הוא קבע כי המבקש חזר לעבור עבירות תעבורה חמורות, תוך הפגנת זלזול בוטה בהחלטות שיפוטיות קודמות בעניינו, וסיכן בהתנהגותו את שלום הציבור. לאור כל אלה הוא מצא כי גזר הדין שהוטל על המבקש בידי בית המשפט לתעבורה סטה באופן קיצוני ממידת הענישה הראויה, ולכן ראה להחמיר בעונשו. עם זאת, בית המשפט המחוזי התחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש ובהן מחלת רעייתו, וראה שלא למצות את חומרת הדין עמו. הוא גזר עליו עונש מאסר במסגרת עבודות שירות, וכן מאסר על תנאי. כן, האריך בית המשפט את תקופת הפסילה שנגזרה בבית המשפט לתעבורה, והעמידה על 15 חודשים. מכאן הבקשה שבפנינו.

4.המבקש טוען בבקשתו לפנינו כי העונש שהוטל עליו בידי בית המשפט המחוזי הינו חמור מדי בהתחשב במכלול נסיבות הענין. הוא חוזר על טענותיו שהושמעו בבית המשפט קמא לפיהן שגה בית המשפט בקביעותיו בענין הפקדת רשיונו, ובהתייחסותו אליו כאל עבריין רב-מעללים למרות שאינו כזה.

5.דין הבקשה להידחות. עיקרה של הבקשה נוגע לחומרת העונש שנגזר, וכלל הוא מלפנינו כי לא תינתן רשות ערעור בענינים של חומרת עונש אלא במקרים חריגים ומיוחדים (רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל ), הענין שבפנינו אינו מעלה כל שאלה משפטית ואף לא שאלה בעלת חשיבות ציבורית כללית המצדיקה דיון בערכאה שלישית (בר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3); רע"פ 1681/97 כהן נ' מדינת ישראל ). לפיכך אין מקום לרשות ערעור במקרה זה. מעבר לנדרש יצויין כי העונש שהוטל על המבקש בידי בית המשפט המחוזי אינו חמור כלל ועיקר בהתחשב בכלל נסיבות הענין, בהינתן אופי העבירות בהן הורשע המבקש ועל רקע עברו הפלילי העשיר. טענותיו העובדתיות של המבקש אינן עילה למתן רשות ערעור בערכאה שלישית ובירורן אינו מתחייב משורת הצדק.

בקשת רשות הערעור נדחית, ועמה מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין.