רע"פ 276/05 זאב ממן נ. מדינת ישראל

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים י. פלפל, נ. הנדל, ור. יפה-כץ) בע"פ 7046/01 הדוחה את בקשתו של המבקש לביטול הקנס בסך 40,000 ₪, אשר הטיל עליו בית המשפט השלום (כב' השופט ג. טהר לב), במסגרת גזר הדין בת.פ. 2014/98. ביחד עם בקשה זו מוגשת גם בקשת עיכוב ביצוע תשלום הקנס.

2.כנגד המבקש הוגש כתב אישום לבית המשפט השלום בבאר שבע בעבירות לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975. המבקש הורשע על סמך הודאתו, ונגזרו עליו 15 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי למשך 10 חודשים, וקנס בסך 40,000 ₪ או 120 ימי מאסר תמורתו.

3.המבקש הגיש ערעור על גזר הדין לבית המשפט המחוזי. עובר למועד שמיעת הערעור שילם המבקש את קרן חובו כלפי המשיבה בסכום בסך 544,000 ₪, אשר בגינו, בין היתר, התנהל המשפט בעניינו.

4.נוכח מצב דברים זה, הגיעו הצדדים לכלל הסכמה כי ערעורו של המבקש יתקבל במובן זה שעונש המאסר בפועל שהוטל על המבקש ירוצה בעבודות שירות. כן הוסכם כי המאסר על תנאי ישאר בעינו. נושא הקנס, לעומת זאת, נותר במחלוקת בין הצדדים.

5.בית המשפט המחוזי, קיבל את ההסדר שהושג בין הצדדים. לענין הקנס קבע כי הוא ישאר בעינו, ואיפשר למבקש לשלמו ב-4 תשלומים החל מיום 13.1.05. הוא קבע כי אם לא יעמוד בתשלום שיעור אחד או יותר של הקנס, תעמוד יתרת הקנס לפרעון מיידי. עוד קבע כי בכפוף לשינויים עליהם הורה, שאר הוראות גזר הדין המקורי יעמדו בעינם.

6.המבקש טוען בבקשתו כי יש להיענות לבקשתו לרשות ערעור בערכאה זו ומן הראוי לשנות את גזר הדין שניתן בבית המשפט המחוזי באופן המבטל את הקנס, וזאת משום ששילם את כל חובו למשיבה, סכומים אשר השגתם דרשו ממנו מאמץ רב ביותר. כן הוא טוען כי אין באפשרותו לגייס סכום נוסף לצורך הקנס ומשמעות הותרת הקנס על כנו הינה שליחתו למאסר תמורת אי תשלום הקנס, תוצאה שאינה ראויה בנסיבות הענין.

7.דין הבקשה להידחות. טענתו של המבקש נידונה בפני בית המשפט המחוזי, ונדחתה בנימוק כי, בהתחשב בהרשעותיו הקודמות בעבירות מס ערך מוסף ובעובדה כי ריצה עונש מאסר קודם, ובשים לב לחוב רב הממדים שהוא חב למדינה בגין מס ערך מוסף אשר שילם מתוכו רק את סכום הקרן, אין לבוא לקראתו מעבר להקלה שניתנה לו בהיקף הענישה נוכח ההסכמה שהושגה בין הצדדים עובר לשמיעת הערעור ואושרה בידי בית המשפט. אין מקום להתערב בהכרעה זו. הבקשה מכוונת כנגד חומרת העונש, וכלל הוא מלפנינו כי לא תינתן רשות ערעור בגלגול שלישי בענינים שבחומרת עונש, אלא במקרים חריגים ומיוחדים, ואין ענין זה נופל בגידרם (רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל ). הלכה מושרשת היא שרק שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינו הפרטני של המבקש ואשר יש בה היבט ציבורי כללי, מצדיקה דיון בגלגול שלישי (בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123; רע"פ 1681/97 כהן נ' מדינת ישראל תק' על' 97 (2) 144). אין מקרה זה עונה לתנאים האמורים.

לאור האמור, הבקשה לרשות ערעור נדחית, ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע תשלום הקנס.