רע"פ 277/06 סאמי גבארין נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום לתעבורה בנצרת (ת.ד 20724/04) בגין עבירה של אי שמירת רווח, לפי תקנה 49 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה); נהיגה בחוסר זהירות, עבירה על תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה בקשר עם סעיף 68 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961; התנהגות הגורמת נזק, עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה וכן נהיגה ברכב שניתנה עליו הודעת אי שימוש, עבירה לפי תקנה 308(ד) לתקנות התעבורה.

לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 23.6.2004, נסע המבקש ברכב פרטי בכביש 70 סמוך לצומת התשבי, ופגע מאחור ברכב פרטי אחר, תוך גרימת נזק לרכבו והזקקת נוסע ברכב לטיפול רפואי והמשך מעקב. עובר לתאונה, נהג המבקש ברכב ש"הורד מהכביש", דהיינו שניתנה עליו הודעת אי-שימוש.

בתאריך 15.3.2005 הרשיע בית-משפט השלום לתעבורה בנצרת (כבוד השופט ד' סאאב) את המבקש על-פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וגזר עליו קנס בסך 1,200 ש"ח; פסילה בפועל מקבלה או החזקת רישיון נהיגה לתקופה של שלושה חודשים, תוך הפעלה בחופף של עונש פסילה מותנה של חודשיים שעמד כנגד המבקש, כך שבפועל יישא המבקש בעונש פסילה של שלושה חודשים, בניכוי שישים ימי הפסילה המנהלית שהוטלו עליו, וכן עונש נוסף של פסילה על-תנאי של ארבעה חודשים לתקופה של שנתיים.

על גזר-דינו של בית-משפט השלום לתעבורה ערערה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בנצרת.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט י' כהן) קיבל את הערעור והחמיר בעונשו של המבקש והעמידו על קנס בסך 5,000 ש"ח; פסילה בפועל של תשעה חודשים, במצטבר לעונש הפסילה המותנה שהופעל, כך שסך הכול פסילה לתקופה של אחד-עשר חודשים בניכוי ימי הפסילה המנהלית, וכן פסילה על תנאי של תשעה חודשים לתקופה של שנתיים, שלא יעבור עבירות דומות.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני (אשר נקראה בטעות הודעת ערעור), אשר במסגרתה טוען בא-כוח המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי כאשר ביטל את פסק דינו של בית-המשפט לתעבורה "ללא כל אפשרות אמיתית לדיון לגופו של עניין", כלשונו. כן טוען בא-כוח המבקש כי העונש שהוטל הינו מופרז בחומרתו ומנוגד לרמת הענישה המקובלת בעבירות כגון דא. הוסיף וטען בא-כוח המבקש, כי בית-המשפט המחוזי סטה מהדגש הנהוג לטענתו בפסיקה על תוצאותיו בפועל של מעשה העבירה. בא-כוח המבקש שב והדגיש שהודעת אי-השימוש ברכב ניתנה בגין בעיה טכנית של חוסר מבחן רישוי ופנס שבור ולא בשל בעיה חמורה בתפקוד הרכב. כן הוסיף בא-כוח המבקש וציין כי על המבקש הוטל בגין עבירת תעבורה אחרת, במסגרת פלילי 150/05 של בית-משפט השלום לתעבורה בנצרת, עונש חמור של מאסר בפועל לתקופה של שלושה חודשים אשר ירוצו בעבודות שירות, בנוסף לפסילה בפועל של 11 חודשים, פסילה על תנאי של ששה חודשים וקנס בסך 1,000 ש"ח.

מנגד, טוען בא-כוח המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ), שכן מדובר בערעור על חומרת העונש ותו-לא. עוד טוען בא-כוח המשיבה, כי העונש שהוטל על המבקש איננו חורג ממדיניות הענישה המקובלת, בהתחשב בחומרתן של העבירות בהן הורשע המבקש ועצם חזרתו על עבירות דומות. כן מציין בא-כוח המשיבה, כי המבקש הינו עבריין תנועה רצדיביסט, אשר למרות גילו הצעיר (יליד 1985) ולמרות תקופת החזקה ברישיון קצרה (משנת 2002), צבר לחובתו עבירות תנועה חמורות, בהן שתי עבירות של נהיגה במהירות מופרזת, עבירה נוספת של נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף, וכן עבירות של נהיגה ברכב באיסור שימוש, ללא תעודת ביטוח, ללא רישיון נהיגה וכן עם רישיון נהיגה אשר פקע תוקפו. ראוי לציין, שעבירות אלו נעברו בחלקן אף לאחר הרשעתו בעבירה נשוא הבקשה שבפני, ובגינן נגזרו על המבקש עונשים נוספים של מאסר בפועל בעבודות שירות, פסילה בפועל ופסילה על תנאי וכן קנסות כספיים.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי, בהתאם להלכת חניון חיפה .

זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל , (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה , (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.

דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. המבקש הוכיח עצמו כעבריין תעבורתי מועד. כן הראה המבקש, כי אין בכוחם של עונשים מותנים התלויים ועומדים כנגדו כדי להרתיעו מלשוב ולבצע את אותן העבירות, זמן קצר לאחר שהורשע. בכך הוכיח המבקש, כי אין לו כל מורא בפני החוק וכי אין לו כל התחשבות באיום הממשי אשר הוא מטיל בכביש, לעצמו ולאחרים סביבו. בית-משפט זה רואה לעצמו חובה להשתתף במאמץ לעקור מהשורש נגע ממאיר זה שפשה בחברה הישראלית ועל כן יש מקום להחמרה בעונשם של נהגים כדוגמת המבקש.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.