פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
2794/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אריה שח
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 533/06
מיום 20.2.2006, שניתן על-ידי כבוד השופט מ' פינקלשטיין
בשם המבקש: בעצמו
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום לתעבורה בחיפה (ת.פ 1469/05) בגין עבירה של אי ציות לתמרור, לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.
לפי הנטען, המבקש חנה לאורך קטע של אבני שפה הצבועות אדום-לבן (תמרור ד-15) בניגוד להוראת התמרור, במתחם "הקריון" בקריית ביאליק.
בתאריך 30.11.2005 הרשיע בית-משפט השלום לתעבורה בחיפה (כבוד השופט א' סלאמה) את המבקש בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום וגזר עליו קנס בסך 600 ש"ח או ששה ימי מאסר תמורתו.
על פסק-דינו של בית-המשפט לתעבורה ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בחיפה.
בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט מ' פינקלשטיין) דחה את הערעור בקובעו, כי לא מצא מקום להתערב בהכרעותיו העובדתיות של בית-משפט השלום לתעבורה, אשר העדיף את עדותו של עד התביעה על-פני זו של המבקש. כן ציין בית-המשפט המחוזי, כי אין חובה על השוטר הרושם את הדו"ח בגין העבירה לחכות כעשר דקות ליד הרכב וזאת משום שהתמרור המתואר כהגדרתו, ד-15, אוסר גם על עצירה ולא רק על חנייה. כמו-כן, קבע בית-המשפט המחוזי, כי המבקש לא הביא כל ראייה לגרסתו, לפיה החנה את הרכב לשם טעינה בלבד של ארון שקנה בחנות סמוכה ואף לא הביא שמץ ראיה שכזו במגעיו הקודמים עם הרשויות בנוגע לעבירה זו.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי משהרשיעו וזאת בשל העובדה שלטענת המבקש קיימים במקום שני תמרורים סותרים- תמרור ד-15 האוסר עצירה ותמרור אחר המאפשר פריקה וטעינה. סתירה מובנית זו בין התמרורים, מהווה, לטענת המבקש, "מכשול בפני עיוור", שכן לא ניתן לפרוק ולטעון מבלי לעצור את הרכב. כן טוען המבקש, כי בבדיקתו התברר כי התמרורים הללו לא אושרו כלל בוועדת התימרור ועל-כן הם אינם תקפים.
דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת מבלי לבקש את תגובת המשיבה.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. כך נקבע בר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה). בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
יתר-על-כן, טענתו השנייה של המבקש, מעבר להיותה טענה בעלמא ללא גיבוי אפילו בראיות לכאורה, הינה גם טענה אשר לא נשמעה מפיו בערכאות הקודמות ועל כן דינה להידחות על הסף.
דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. טענתו של המבקש כאילו התמרורים סותרים הם אינה נכונה. ברי לכל, שכאשר עוצר רכב מסחרי לפריקה וטעינה, הרי איננו חונה על-פי ההגדרה בחוק. יבוא המבקש ויאמר, כי בהתאם לפסיקת בית-המשפט המחוזי, התמרור ד-15 אוסר אף על עצירה, ברם: ברור לכל, כי התמרור המתיר פריקה וטעינה מתיר גם את העצירה לשם הפריקה והטעינה.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
ניתנה היום, י"ב בניסן תשס"ו (10.4.2006).
ש
ו פ ט