רע"פ 2829/05 חוסאם עותמאן נ. מדינת ישראל

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר קיבל את ערעור המשיבה על גזר הדין שהוטל על המבקש בבית משפט השלום והחמיר בדינו.

2.כנגד המבקש הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בירושלים, בגין ביצוע שתי עבירות של קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977. הצדדים הגיעו להסדר טיעון, לפיו הודה המבקש בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן. על פי כתב אישום זה, המבקש הציג עצמו בשתי הזדמנויות שונות כמומחה למכונאות רכב, ותיקן ברכב תקלה שמלכתחילה לא היתה קיימת, תוך שהוא מקבל תמורת ה"טיפול" ברכב תשלום נאה. בשני המקרים הנדונים בעלי הרכב היו שוטרים סמויים.

במסגרת הסדר הטיעון הגבילה המשיבה את בקשתה לעונש לריצוי שישה חודשי מאסר בעבודות שירות ובמאסר על תנאי. בית המשפט (כב' השופט ר. כרמל) הרשיע את המבקש בעבירות הנדונות, על יסוד הודאתו. לאחר הכרעת הדין נתקיים דיון בשאלת העונש, ובו נבחן, בין היתר, תסקיר שנתבקש מטעם שירות המבחן. בתסקיר ניתן ביטוי למצוקות רגשיות מהן סובל המבקש, על רקע ארועים אלימים קשים במקום מגוריו, אשר כללו התנגשויות עזות ואלימות בין משפחתו לבין חמולה אחרת בישוב. ביום 26.10.04 גזר בית המשפט (כב' השופטת א. באום-ניקוטרה) את דינו של המבקש, והטיל עליו מאסר על תנאי של ארבעה חודשים למשך שלוש שנים, וכן תשלום קנס בסך 4,000 ש"ח. בהחלטתו איזן בית המשפט בין חומרת העבירות לבין מסקנות תסקיר המבחן, וקבע כי יש להכות את המבקש בכיסו, מאחר שתכלית העבירות היתה בצע כסף.

3.המשיבה ערערה על גזר הדין בפני בית המשפט המחוזי וביקשה להחמיר את העונש נוכח חומרת העבירות. בית המשפט המחוזי נתבקש לגזור עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, תוך שהמשיבה נתנה הסכמה מותנית לביטול עונש הקנס. בפסק דינו הדגיש בית המשפט שלערעור (כב' סגן הנשיא צ. סגל, כב' השופטים י. נועם ו-ר. כרמל) את חומרתם הרבה של המעשים, אולם נתן משקל נגדי לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות. הוא גזר את דין המבקש לשישה חודשי מאסר על דרך של עבודות שירות, הותיר את עונש המאסר על תנאי על כנו, וביטל את הקנס הכספי.

4.המבקש טוען, כי כל עוד גזר דינה של הערכאה הדיונית מצוי היה בטווח העונשים שעליהם הסכימו הצדדים בהסדר הטיעון, הרי שלא ניתן לראות בעונש שגזרה משום משגה מרחיק לכת המצדיק התערבות של ערכאת הערעור. הפער המשמעותי בין העונש שנגזר בערכאה הדיונית לעונש שנגזר בערכאת הערעור מצדיק ערעור בגלגול שלישי ודי בטעם זה כדי לבסס את בקשתו. כן נטען, כי המשיבה, כרשות מנהלית, חרגה מסמכותה כאשר ערערה על גזר דין שניתן במסגרת הסדר הטיעון. לטענת המבקש, המשיבה היתה חייבת להזהיר את המבקש ולהודיעוֹ על כוונתה לערער על קולת העונש בפני בית המשפט קמא בטרם נתבקש להסכים להסדר הטיעון. יש בפעולות המדינה ובפסק דינו של בית המשפט קמא כדי לפגוע במוסד החשוב של הסדר הטיעון, כך נטען. המבקש מוסיף וטוען, כי הלכה ידועה היא שאין ערכאת הערעור ממצה את הדין עם נאשמים.

באשר לערעור גופו, טוען המבקש כי המשיבה השהתה את הגשת כתב האישום במשך שלוש שנים, ללא כל הסבר. משיהוי זה ניתן ללמוד, כך סבור המבקש, כי המדינה לא ייחסה לעבירות שעבר מידה כה רבה של חומרה המצדיקה ריצוי עבודות שירות. כן נטען, כי פסק הדין של בית המשפט קמא ניתן קרוב לחמש שנים מיום ביצוע העבירות, ויש בכך כדי להביא לעינוי דין ולהחטאת מטרות הענישה. חלקו של המבקש בביצוע העבירות היה מזערי, כך טוען המבקש. לטענתו, יש אף להעניק משקל רב לנסיבותיו האישיות המיוחדות של המבקש בעת ביצוע העבירה, כפי שעולה ממסקנות תסקיר המבחן. עוד נטען כי לאחרונה יצא לדרך חדשה, נשא אישה ומצא מקום עבודה מסודר. עבודות שירות יסכנו את יציבות משפחתו החדשה, ועלולות לדרדרו לאבטלה, כך נטען.

5.דין הבקשה להידחות משאין היא מעלה שאלה בעלת אופי עקרוני כללי המצדיקה דיון בגלגול שלישי, ואין זה אף מקרה שבו חומרתו של העונש שהוטל הינה חריגה באופן המצדיק בירור נוסף בערכאה זו (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פד"י לו(3) 123; רע"פ 1174/97

רפאלי נ' מדינת ישראל, תק-על 97(1) 42).

העבירות אותן עבר המבקש הן חמורות, והן מתאפיינות בניצול מצוקת עוברי אורח על מנת להפיק רווחים אישיים תוך יצירת סיכונים לבטיחות נסיעתם ברכביהם. בית המשפט המחוזי החמיר בדינו של המבקש אך נותר בכך במסגרת הסדר הטיעון שנתקבל בין הצדדים מה גם שראה להקל בביטול הקנס שהוטל על המבקש בערכאה הדיונית. בנסיבות אלה לא עולה שאלה של היקף שיקול דעתו של בית המשפט להתערב בהסדר הטיעון בין הצדדים, משמדובר בגזר דין חדש שניתן בגבולות הסדר הטיעון שנתקבל, אשר החמיר בעונש, מקום שהעונש הקודם היה מקל מדי. בית המשפט שלערעור שקל ובחן את כל שיקולי הענישה הצריכים לענין, ובהם מעבר הזמן שחלף מביצוע העבירות ועד להגשת כתב האישום וההרשעה ונתן לכך משקל ראוי. כללו של דבר, עונש המאסר בעבודות שירות שנגזר על המבקש הינו עונש מתון בהינתן אופי העבירות שעבר והוא מצוי בגבולות הסדר הטיעון ואין עילה לדון בו בערכאה שלישית (רע"פ 10904/04 מיארה נ' מדינת ישראל) .

הבקשה נדחית.

המבקש יתייצב לתחילת ריצוי עבודות השירות ביום 15.6.05.