רע"פ 2839/03 עופר פרלין נ. מדינת ישראל

השופטת א' חיות

1.המבקש הורשע על-פי הודאתו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, תקיפה הגורמת חבלה של ממש וגניבת דבר דואר.

בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת ר' פרידמן-פלדמן) הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו, וגזר עליו עונש של 4 חודשי מאסר על-תנאי, עבודות שירות לתועלת הציבור בהיקף של 400 שעות וכן פיצוי לבנק הדואר בסך 28,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.4.1996. ביום מתן גזר הדין (7.10.2002), עמד סכום הפיצוי על 46,035.39 ₪.

2.המבקש הגיש ערעור על גזר הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים, ובו טען, בעיקר, כנגד סכום הפיצוי שפסק בית משפט השלום. המבקש הלין על כך, שבית המשפט חייבו במלוא סכום הגניבה, מבלי שנלקחו בחשבון סכום הנזק שנגרם בפועל לרשות הדואר והסכום המקסימלי לפיצוי בגין גניבת דבר דואר, הקבוע בתקנה 1 לתקנות רשות הדואר (היקף האחריות לדברי דואר פנים), התשנ"ה-1995. עוד נטען, כי היה מקום להמיר את סכום הפיצוי, כולו או חלקו, לקנס, אשר לגביו אין תוספת של ריבית והצמדה, וזאת בהתחשב בעובדה שכתב האישום הוגש על ידי הפרקליטות כשלוש שנים לאחר קרות האירועים נשוא כתב האישום, עיכוב שגרם לגידול משמעותי בסכום הפיצוי, כתוצאה מתוספת הריבית וההצמדה.

בית המשפט המחוזי (כב' השופטים י' צמח, י' צור ומ' מזרחי) סבר, כי מן הראוי שתהיה בפניו תמונה מדויקת של הנזקים, אשר נגרמו לרשות הדואר עקב העבירות שעבר המבקש. על כן, הורה בית המשפט למשיבה להמציא רשימה המפרטת את שמות הנפגעים מן הגניבה ואת סכום הנזק או הפיצוי ששולם או שישולם לכל אחד מהם.

בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי, הגישה המשיבה הודעה לבית המשפט, לפיה לא ניתן, כיום, לאתר את הנפגעים הפרטיים מעבירותיו של המבקש, וזאת עקב חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירה. המשיבה ביקשה כי אם יומר חלק מסכום הפיצויים לקנס, יהא הסכום הכולל אותו יידרש המבקש לשלם, זהה לסכום שנפסק בבית משפט השלום, היינו סך של 50,648.98 ₪ (משוערך ליום הגשת ההודעה, ה- 14.1.2003).

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור והורה למבקש לשלם סכום פיצויים בסך 10,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ובנוסף לכך - קנס בסך 40,000 ₪.

3.כנגד פסק דין זה מופנית בקשת רשות הערעור שלפנינו.

המבקש חוזר על הטענות שהעלה בפני בית המשפט המחוזי וכן הוא מלין על כך שהודעת המשיבה, מיום 14.1.2003, לא הועברה לעיונו ולתגובתו, אלא לאחר שכבר ניתן פסק הדין על-ידי בית המשפט המחוזי. לטענת המבקש, לא זו בלבד שהמשיבה לא סיפקה בהודעתה נתונים לגבי גובה הנזק שנגרם, אלא שהיא גם העלתה בהודעה טענות, שלא לצורך, לעניין גובה הפיצוי שהושת על המבקש, והתייחסה בטעות לסכום הפיצויים, בתוספת ריבית והצמדה, במקום לסכום הנומינלי, שפסק בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי, כך הוסיף המבקש וטען, ביסס את פסק דינו על הודעת המשיבה, וכתוצאה מכך, הוחמר עונשו.

4.בתגובתה לבקשה שבפנינו, ציינה המשיבה כי בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי אכן נפלו פגמים, המחייבים בחינה מחודשת של טענות הצדדים באשר לפיצוי ולקנס שהוטלו על המבקש. לפיכך, הציעה המשיבה להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי והמבקש הודיע על הסכמתו להצעתה זו של המשיבה.

לאור כל האמור, ובהתאם להסכמת הצדדים, אנו נעתרים לבקשה למתן רשות ערעור וכן אנו מורים על קבלת הערעור במובן זה, שהדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי בירושלים, על-מנת שיקיים דיון מחדש בעניין הפיצוי והקנס. הדיון יתקיים במעמד הצדדים, ובכללם רשות הדואר.