רע"פ 2845/07 בן שהרבני נ. מדינת ישראל

1.

בפני בקשה ליתן רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו. בית-משפט לתעבורה תל-אביב – יפו הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, לפי סעיפים 67 ו-10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 וכן בעבירה של שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970. בית-המשפט גזר למבקש 5 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, 10 חודשי מאסר על-תנאי, 18 חודשי פסילה, 8 חודשי פסילה על תנאי, קנס וכן התחייבות כספית. בית-המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש אשר הופנה כנגד חומרת העונש, ומכאן הבקשה הנוכחית ליתן לו רשות לערער.

2.

טיעוניו של המבקש בפני להקל בעונשו, זהים לאלה אשר הועלו בפני ערכאת הערעור, לאמור: המבקש משקם את חייו, נשא לו אישה וביחד עימה הם מצפים להיוולדו של בן-בכור; המבקש הוא המפרנס היחיד של משפחתו; ולאחרונה אף הקים עסק חדש אשר נוכחותו בו נדרשת.

3.דין הבקשה להידחות. הלכה היא, כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור, אלא במקרים חריגים (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(1) 646). התקשתי לרדת לסוף דעתו של בא-כוח המבקש, אשר טען כי המדובר הוא בסוגיה משפטית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, שהרי טענותיו עוסקות בנסיבותיו האישיות והפרטניות של מרשו, וככאלה בוודאי שאינן בעלות חשיבות ציבורית או כללית.

4.

אף לגופו של עניין לא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטותיהן של הערכאות דלמטה, אשר בחנו את השיקולים לחומרא ולקולא בעניינו של המבקש. בין היתר, ציין בית-משפט השלום את עברו התעבורתי העשיר של המבקש הכולל עשרות עבירות קודמות. אף הטיעון בדבר הקמתו של עסק חדש אינה מצדיקה הימנעות ממאסר, מה גם שמאז שנודע למבקש על העונש חלפה כמעט חצי שנה. בתקופה זו היה די והותר כדי להיערך לתחילת ביצוען של עבודות השירות ומציאת סידור חלופי.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית.