רע"פ 2865/14 ראובן הירש נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בעפ"ת 21563-01-14 (השופט י' ליפשיץ ) מיום 2.3.2014, במסגרתו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בתת"ע 2326-03-13 (השופט ג' קרזבום ) מיום 28.11.2013.

2.

נגד המבקש הוגש כתב אישום בגין עבירה של שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה שלא באמצעות דיבורית (לפי תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961). על-פי כתב האישום המבקש נהג ברכבו כשהוא מחזיק בידו טלפון נייד ועושה בו שימוש. טענת המבקש בשתי הערכאות הקודמות היתה כי לא נהג ברכבו אלא דרדר אותו לאיטו וכששמע שהשוטר כורז לו הוא המשיך בנסיעה כדי לפנות את הנתיב. בית משפט השלום לא קיבל גרסה זו, העדיף את גרסתו השוטר, הרשיע את המבקש במיוחס לו, וציין כי גם אם גרסתו היתה מתקבלת הוא היה מורשע בדין. בית המשפט השית על המבקש קנס בסך 1,200 ש"ח. המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי אימץ את קביעותיו העובדתיות ומסקנותיו של בית משפט השלום ודחה את ערעורו של המבקש. המבקש, שאינו מיוצג, חזר על גרסתו בבקשה שלפניי.

3.

אין בידי לקבל את הבקשה למתן רשות ערעור. נימוקי הבקשה עוסקים במחלוקת על ממצאים עובדתיים אשר אינם עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. מעבר לכך, לא התרשמתי כי נגרם למבקש עיוות דין חמור ואף דומה כי הרשעתו בדין יסודה. המבקש התייחס בבקשתו להיותו אזרח למופת ולתפקידים הצבאיים שביצע לשם הגנה על בטחון הציבור. משכך מצאתי לציין כי תרומתו של המבקש לחברה אינה מוטלת בספק וראויה לשבחים, אולם אין בה כדי לשנות מהתגבשות יסודות עבירת התעבורה שעבר. בנסיבות אלה אין בידי אלא לדחות את הבקשה.

1.

סוף דבר, הבקשה נדחית בזאת.