רע"פ 2931/14 שגיא ברק נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' כהן ), בעפ"ת 27418-02-14, מיום 11.3.2014, בגדרו נדחה ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (כב' השופט א' טננבוים ) (להלן: בית המשפט לתעבורה ), בתתע"א 7069-06-13, מיום 22.12.2013.

2.

נגד המבקש הוגש כתב אישום, שעל פיו נהג המבקש בקטנוע ללא רישיון נהיגה מתאים, ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, וללא רישיון רכב בתוקף. בהתאם, הואשם המבקש בביצוע עבירות לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה ); סעיף 2(א) ל פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970; וסעיף 2 לפקודת התעבורה. לאחר דיון הוכחות, הרשיע בית המשפט לתעבורה את המבקש " בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום ", כאשר על פניו הכוונה היא לנהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, אך משתמע מכך גם ביצוען של יתר העבירות. במסגרת גזר הדין ציין בית המשפט לתעבורה, כי מתחם הענישה בעבירה זו נע בין 7 ל-21 ימי מאסר בפועל, בנוסף לרכיבי ענישה נוספים. המבקש טען, כי בהיותו אסיר משוחרר ברישיון, בתקופה של ניכוי שליש מעונש מאסר אחר שהושת עליו, ריצוי עונש מאסר בפועל עשוי להוביל להחלטה שתפקיע את ניכוי השליש. בנסיבות העניין, בית המשפט לתעבורה לא ראה בטיעון זה הצדקה לסטות ממתחם הענישה, והשית על המבקש את העונשים הבאים: 14 ימי מאסר לריצוי בפועל; 3 חודשי מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים; 3 חודשי פסילת רישיון נהיגה. יוער, כי בבקשה שלפניי נזכר גם עונש פסילה על תנאי, אך לא מצאתי לכך זכר בגזר הדין.

3.

המבקש ערער על גזר הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים. בית המשפט המחוזי קבע, כי " אין מדובר בעונש חמור המצדיק התערבות ערכאת הערעור ", וזאת, בין היתר, נוכח עברו

התעבורתי והפלילי של המבקש. לפיכך, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור, ומכאן הבקשה לרשות ערעור, המונחת לפניי. בבקשה זו נטען, כי עונש המאסר שהושת על המבקש " מהווה איום ממשי " על הליך השיקום שלו, ועלול להחזירו ל" מעגל הפשע ". לטענת המבקש, מתחם הענישה בעבירות של נהיגה ללא רישיון איננו כולל עונש מאסר בפועל, ועל כל פנים היה מקום לחרוג לקולה ממתחם הענישה, בהתחשב בשיקולי שיקומו של המבקש. עוד מפורטות בבקשה שלפניי, נסיבותיו האישיות של המבקש, ונטען כי הן מצדיקות הקלה בעונשו. בהחלטתי מיום 24.4.2014 הוריתי, לבקשתו של המבקש, על עיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת עליו, עד להכרעה בבקשה.

4.

אמות המידה למתן רשות ערעור " בגלגול שלישי ", נקבעו זה מכבר והשתרשו בפסיקה. כידוע, רשות ערעור תינתן במקרים מצומצמים בלבד, והשגה על מידת העונש איננה מצדיקה רשות ערעור, למעט במקרים בהם העונש חורג באופן קיצוני ממדיניות הענישה הראויה והמקובלת במקרים דומים (רע"פ 3120/14 נעים נ' מדינת ישראל (8.5.2014); רע"פ 617/14

לוי נ' מדינת ישראל (4.3.2014);

רע"פ 1717/14

ליזרוביץ נ' מדינת ישראל

(30.3.2014)). במקרה דנן, העונש שהושת על המבקש איננו חורג ממדיניות הענישה בעבירות דומות, ולא פעם מושת עונש מאסר בפועל, על מי שמורשע בנהיגה ללא רישיון (רע"פ 8046/13 זוהר נ' מדינת ישראל (4.2.2014); רע"פ 4236/13 בן חיון נ' מדינת ישראל (3.11.2013); רע"פ 1973/13 חסן נ' מדינת ישראל (24.3.2013)). לפיכך, דין הבקשה להדחות.

5.

למעלה מן הצורך אציין, כי גם לגופה של הבקשה – דינה להדחות, והטענות המועלות בה אינן מגלות עילה להתערבות בעונש שהושת על המבקש. הרשעתו של המבקש איננה קלת ערך, וכבר הובהר בפסיקה, כי "נהיגה בלי רישיון משמעה הסטטוטורי נהיגה ללא כישורי נהיגה, וממילא סיכון הזולת. ומעבר לכך נאמר לא אחת, כי משמעות נהיגה כזאת, בהיעדר ביטוח, היא גם הטלת פיצוי הנפגעים על הציבור" (רע"פ 2666/12 עטאללה נ' מדינת ישראל (23.4.2012)). בניגוד לנטען בבקשה, מצאתי כי בית המשפט לתעבורה שקל את ההשלכות האפשריות של העונש על המבקש, לרבות בנושא ניכוי שליש מתקופת מאסרו של המבקש. נאמר בגזר הדין, כי "החלטת ועדת השחרורים היא אוטונומית ושיקוליה עימה" , וכי בנסיבות העניין, בהן הקטנוע רשום על שמו של המבקש למרות שאין לו רישיון מתאים, אין מקום להקל עימו ואין לו להלין אלא על עצמו. דברים אלה מקובלים עליי, וגם אם גזר הדין איננו מפורט, לא מצאתי כי נפל בו פגם המצדיק התערבות במידת העונש. אשר לסטייה ממתחם הענישה בשל שיקולי שיקום, ראשית יש לציין, כי בחומר המונח לפניי לא מצאתי ביסוס לקיומו של "פוטנציאל שיקומי גבוה במיוחד" בעניינו של המבקש (השוו, בהקשר זה, ע"פ 1903/13 עיאשה נ' מדינת ישראל (14.7.2013)). בין היתר, נראה כי המבקש "כמעט וניתק" את הקשר שלו עם היחידה לטיפול באסירים משוחררים באגף הרווחה העירוני. נוסף על כך, אינני סבור, כי ריצוי עונש מאסר למשך 14 ימים, עשוי כשלעצמו לפגוע באופן קשה בשיקומו של המבקש; ואשר לאפשרות כי עונש זה ישפיע על החלטתה של ועדת השחרורים, התייחסתי לעיל.

6.

לאור האמור, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת.

נוכח ההחלטה, עיכוב הביצוע עליו הוריתי ביום 24.4.2014, מתבטל בזאת. המבקש יתייצב לריצוי עונש המאסר שהושת עליו ביום 27.5.2014, עד לשעה 10:00, בימ"ר ניצן או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון ועותק מהחלטה זו. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.