רע"פ 2945/06 פרל פרמינגר נ. מדינת ישראל

השופט: ס' ג'ובראן

המבקשים הועמדו לדין בבית-המשפט לעניינים מקומיים בחיפה, בגין ארבע עבירות של אי סילוק מפגע בדירות שברשותם, בבנין הנמצא ברחוב פבזנר 64 בחיפה, (להלן: הדירות), לפי סעיף 5 (ב) לחוק העזר לחיפה (שמירת הסדר והניקיון), התשמ"ב – 1981. למבקשים נשלחו שתי הודעות דרישה: הודעת דרישה אחת מיום 27.10.03, שבגין אי קיומה נרשם דו"ח אחד מיום 17.11.03 כנגד המבקש 3 (ת.פ 72653/2/04); הודעת דרישה נוספת מיום 9.6.04, שבגין אי קיומה נרשמו שלושה דו"חות נוספים כדלקמן: דו"ח כנגד המבקש 3 מיום 20.7.04 (ת.פ 79003/12/04); דו"ח כנגד המבקש 2 מיום 7.9.04 (ת.פ 76033/02/05) ודו"ח נוסף כנגד המבקשת 1 מיום 7.9.04 (ת.פ 76034/2/05).

כנגד המבקשים נטען, כי החזיקו את הדירות שבבעלותם ברמה תברואתית גרועה ביותר, כשהן פרוצות לכל עבר ומהוות אתרים מושכי לכלוך וזוהמה וכמקום מפגש לחסרי בית ופורעי חוק.

בית-המשפט לעניינים מקומיים (כבוד השופט א' ח' ורבנר) הרשיע, ביום 21.7.05 את המבקשים בעבירה שיוחסה להם בכתב האישום ובתאריך 21.9.05 גזר עליהם את העונשים הבאים: בתיק 72653/2/04, נדון המבקש 3 לקנס בסך של 2,000 ש"ח, או 20 ימי מאסר תמורתו. בתיק 79003/12/04 נדון המבקש 3 לקנס בסך של 3,300 ש"ח או 33 ימי מאסר תמורתו. בתיק 76033/2/05 נדון המבקש 2 לקנס בסך של 3,300 ש"ח, או 33 ימי מאסר תמורתו ובתיק 76034/2/05 נדונה המבקשת 1 לקנס בסך של 3,300 ש"ח, או 33 ימי מאסר תמורתו. בגזר-הדין ציין בית-המשפט לעניינים מקומיים את נסיבותיו החמורות של המקרה, לרבות היקפו הרחב והתמשכותו של המפגע במשך זמן רב, ללא כל ניסיון רציני מצד המבקשים לתקן את המעוות.

במהלך המשפט בבית-המשפט לעניינים מקומיים, הגישו המבקשים בקשה בפני כבוד השופט א' ח' ורבנר, כי יפסול את עצמו בטענה, כי הוא הביע דעה שלילית בעניינם, כך שדומה ואין סיכוי שניתן יהיה לשנות את דעתו לגבי המקרה הנדון. בית-המשפט לעניינים מקומיים דחה את הטענה בנימוק, כי חובה להעלות טענת פסלות מיד לאחר שנודעה סיבת הפסלות והעיכוב בהעלאת הטענה במקרה הנוכחי נובע מרצון המבקשים לנסות לעכב את מתן פסק-הדין (להלן: החלטת הפסלות). על החלטתו זו הוגש ערעור לבית-משפט זה (ע"פ 8850/05 )אשר נדחה, אגב הערה, כי מן הראוי שהטענה תידון במסגרת הערעור על פסק-הדין.

על פסק-הדין של בית-המשפט לעניינים מקומיים ועל החלטת הפסלות ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בחיפה. בא-כוח המבקשים מצידו הגיש ערעור על כל פסק-הדין ובמיוחד הדגיש את הצורך, כי בנסיבות המקרה, מוטב שהרכב השופטים יפסול את כבוד השופט א' ח' ורבנר מלשפוט במקרה הנוכחי.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים מ' נאמן, ר' שפירא ומ' פינקלשטיין) דחה את ערעורי המבקשים. בית-המשפט המחוזי הצדיק את החלטתו של בית-המשפט לעניינים מקומיים, תוצאה שאליה הגיע לאחר עיון בכל הראיות שהוגשו בפניו. בית-המשפט המחוזי אף דחה את הטענה לפסלות שופט שהועלתה בפניו, תוך הערה שלא היה מקום לדרך הניסוח שנקט בה בא-כוחם של המבקשים.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה טוענים המבקשים, בראש ובראשונה לגבי גובה הקנסות שהוטלו עליהם. כמו-כן, טוענים המבקשים, כי פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי איננו מנומק כנדרש בדין. לטענת המבקשים, במקרה זה עולות שאלות בעלות חשיבות כגון השאלה האם לפקח יש סמכות להיכנס לדירות פרטיות ולבסוף העלו שוב המבקשים את טענת הפסלות כלפי כבוד השופט א' ח' ורבנר.

מנגד, תומך בא-כוח המשיבה את יתדותיו בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ומבקש לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתו, הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ). באשר לטענות המבקשים, כי פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי אינו מנומק כנדרש בדין, נאמר על-ידי המשיבה, כי כלל ידוע הוא שאין בהיעדר הנמקה מלאה כדי להקים עילה למתן רשות ערעור.

ביום 6.6.06 הגישו המבקשים לבית-משפט זה בקשה להגשת ראיה נוספת. בא-כוח המבקשים טען, כי במסגרת הליכים נוספים בבית-המשפט לעניינים מקומיים בחיפה המתנהלים כנגד המבקשים, נדון תיק שמספרו 72654/2/04 ובמהלך הדיון בו התברר, כי הדו"ח בגין תיק זה, התבסס על הודעת דרישה מיום 27.10.03, שהוצאה על בסיס פלט ארנונה ולא על בסיס נסח של לשכת המקרקעין כנדרש, וכי לאור עדותו, הודיעה המשיבה על הסכמתה לביטול הדו"ח ולזיכויו של המבקש 3 בדו"ח מספר 72654/2/04. אי לכך, דרש בא-כוח המבקשים לבטל את הדו"ח שמספרו 72653/2/04 וזאת מפני שדו"ח זה הוצא, אף הוא, על-פי הודעת דרישה מיום 27.10.03.

בתגובתה של המשיבה לבקשה לראיה נוספת, הסכים בא-כוח המשיבה , כי מאחר וגם דו"ח מספר 72653/02/04, אחד מהדו"חות נשוא הבקשה דנן, מתבסס על אותה דרישה מיום 27.10.03, הרי שהמשיבה מסכימה לזיכוי המבקש מהרשעתו בגין דו"ח מספר 72653/2/04.

החלטנו לדון בבקשה כאילו שניתנה רשות ערעור וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה וזאת אך ורק בסוגיית דו"ח מספר 72653/2/04.

מאחר שהתברר, כי הדו"ח בגין תיק זה התבסס על הודעת דרישה מיום 27.10.03, שהוצאה על בסיס פלט ארנונה ולא על בסיס נסח של לשכת המקרקעין ומאחר שבא-כוח המשיבה הסכים לבטל דו"ח זה, החלטנו לקבל את הערעור ולזכות את המבקש 3 בעניין דו"ח 72653/2/04 ולפטור אותו מהעונש שנגזר עליו בשל דו"ח זה.

באשר ליתר הדו"חות המוזכרים לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינם של המבקשים כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי, בהתאם להלכת חניון חיפה , כאמור.

יש לדחות את טענת היעדר ההנמקה. בענייננו, בית-המשפט המחוזי נימק בקצרה את מסקנתו וממנה למדים אנו, כי הוא אכן בחן את הממצאים העובדתיים והצדיק את החלטתו של בית-המשפט לעניינים מקומיים. אין לצפות, כי בכל מקרה, ערכאת הערעור תחזור שוב על כל נימוקי הערכאה הדיונית, מקום שהיא מסכימה עם ממצאיה, ולא מצאה כל פסול במסקנותיה (ראו גם רע"א 8996/04 שכטר נ' נציגות הבית המשותף , פ"ד נט(5)17).

מטעמים אלה כולם, בקשת רשות הערעור נדחית, למעט בנוגע לדו"ח מספר 72653/2/04 כאמור לעיל.