רע"פ 3034/07 מוחמד אגבאריה נ. מדינת ישראל

1.

בתאריך 7.9.05 הורשע המבקש, על-פי הודאתו, בעבירות על חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (סעיפים 145, 156(א), 204(א) ו-(ג), 205, 208, 218, 219, 221), לאחר שנמצא כי בשנת 2003 בנה ללא היתר שלד של בית מגורים באום אל פחם, בחלקת קרקע שיועדה לחקלאות, ובניגוד לצו הפסקה שיפוטי ולצו מניעת פעולות. במעמד גזירת-דינו של המבקש, הורה לו בית-המשפט להרוס את אשר בנה ללא היתר תוך 12 חודשים (להלן: "צו ההריסה הראשון"). עוד ציווה בית-המשפט כי אם למבנה לא יינתן היתר כדין, תהא רשאית המשיבה להרוס אותו תוך שלושה חודשים (להלן: "צו ההריסה השני"), שמניינם יחל בתום תקופת 12 החודשים.

בתאריך 6.9.06 – יום לפני תום המועד להריסתו של המבנה בידי המבקש וכניסתו לתוקף של צו ההריסה השני – פנה המבקש לבית-המשפט השלום בחדרה בבקשה כפולה: הארכת מועד לביצועו של צו ההריסה הראשון, ובקשה לעיכוב ביצועו של צו ההריסה השני. ביום 8.9.07 עיכב בית-המשפט את ביצוע צו ההריסה השני עד למתן החלטה בבקשה, אך לאחר דיון דחה את בקשתו על שני ראשיה. בית-המשפט קבע כי "אין כיום תוכנית מתאר מקומית או מפורטת לשינוי ייעוד השטחים, לרבות המגרש עליו הוקם המבנה מקרקע חקלאית לקרקע לבניה למגורים", ועל כן סבר כי "לא נמצא טעם טוב להצדיק קבלת הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה". המבקש ערער על פסק-דין זה לפני בית-המשפט המחוזי בחיפה, אולם הערעור נדחה. בשולי החלטתו קבע בית-המשפט כי "מועד 3 החודשים יחול מעתה ואילך".

2.

כעת עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על הכרעתו זו של בית-המשפט המחוזי. לדידו, חרג בית-המשפט מסמכותו העניינית שעה שהאריך את מועד צו ההריסה השני , בעוד הערעור נסב סביב הבקשה להארכת מועד ביצועו של צו ההריסה הראשון בלבד. להשקפתו – אם חפצה המשיבה בהארכת מועד של צו ההריסה השני, היה עליה לפנות מיוזמתה לערכאה הדיונית – בית-המשפט השלום – מכוח הסמכות הקבועה בסעיף 207 לחוק התכנון והבניה.

עוד טוען המבקש, כי בתי-המשפט דלמטה החילו את ההלכה שנקבעה ברע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה "אונו" , פ"ד נו(3) 49 (להלן: " עניין סבן ") בדרך שגויה. להשקפתו, שגה בית-משפט השלום בנמקו את החלטתו בכך שעיכוב ביצוע צו הריסה נועד לתת מענה למקרים בהם "היתר הבניה רואים אותו, כאור בקצה המנהרה" (עמוד 20 להחלטה), בעוד שב עניין סבן נאמר כי "תופעה תדירה היא שבית-משפט נותן ארכה לביצועו של צו הריסה מקום שעבריין-הבניה יכול שיזכה בהיתר בניה " ( ההדגשה הוספה ). בסוף בקשתו, טען המבקש מגוון של טענות לגופו של עניין, ובעיקר שהוא שוקד על קבלת היתר כדין.

3.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא, כי רשות לקיומו של ערעור בגלגול שני, ניתנת במשורה הואיל והיא מיועדת לאותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית שעניינה א ינו רלבנטי רק לצדדים המתדיינים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). אכן, להלכה זו נקבעו חריגים, אולם עניינו של המבקש אינו נמנה עליהם. על-אף הכסות המשפטית אותה מנסה בא-כוחו לתת לטענותיו – בסופו של יום מדובר ביישום הדין על העובדות המיוחדות של מקרה זה. כך או כך, בפרשת סבן לא נקבעו מסמרות בדבר הנסיבות בהן תינתן אורכה לביצועו של צו ההריסה. כל שנקבע שם – והערכאות דלמטה לא חלקו על כך – הוא כי בית-המשפט מוסמך להאריך את המועד אף לאחר שזה חלף.

גם בטענה בדבר פעולת בית המשפט המחוזי בחוסר סמכות לא מצאתי ממש. משהביא המבקש את עניינו פעם נוספת בפני ערכאות קמא, ובינתיים חלפו המועדים המקוריים לביצוע צווי ההריסה, היה צריך לקבוע מועד חדש לכך. בדרך זו נהג בית המשפט המחוזי בתום הדיון שהתקיים בפניו, ובכך פעל בגדר הסמכות הנתונה לו מכוח סעיף 213(3), לאמור, "ליתן בקשר לפסק הדין כל החלטה אחרת שהערכאה הקודמת היתה מוסמכת לתתה ".

נוכח כל האמור דינה של הבקשה להידחות, וכך אני עושה.