פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
5607/07
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשים:
1. יעקב סבן ציוד לבניה בע"מ
2. יעקב סבן
3. הרצל סבן
נ ג ד
המשיבה:
הועדה המקומית לתכנון ובניה "אונו"
בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 12.6.07 בע"פ 72202/04 וע"פ
70081/06 /06 שניתנה על ידי כבוד השופטת י' שיצר
בשם המבקשים:
עו"ד אורנה סבן-ארועטי
החלטה
כנגד המבקשים הוגש כתב אישום בשנת 2001 לבית המשפט השלום בתל אביב יפו בגין עבירה של שימוש במקרקעין טעונים היתר בלא היתר, לפי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: החוק) ועבירה של שימוש בקרקע חקלאית בניגוד להוראות התוספת הראשונה לחוק, לפי סעיף 204(ג) לחוק. כנגד המבקש 3 הוגשו שני כתבי אישום נוספים בגין אותן עבירות בשתי חלקות (חלקות 101, 105 לגוש 6178) וכמו כן על עבירה של ביצוע עבודה הטעונה היתר של הועדה המקומית לתכנון ובניה (להלן: הועדה) ללא היתר, לפי סעיף 145(א)2 בצירוף סעיף 204(א) לחוק.
לפי הנטען בכתב האישום, המבקשים ניהלו עסק למכירת חומרים וציוד לעבודות בנין, מתוך מבנה שנבנה בלא היתר בחלקה 121 שבגוש 6178 (להלן: המבנה) שבכפר אז"ר. עוד נטען כי הקרקע מיועדת לשימוש חקלאי בלבד. כנגד המבקש 3 נטען עוד כי ביצע כמה עבודות בנייה בשתי החלקות הנוספות וזאת מבלי שקיבל על כך היתר על פי דין. גם בחלקות הללו ניהל הרצל סבן את העסק על אף שהקרקע יועדה לשימוש חקלאי בלבד.
ביום 13.11.03 הרשיע בית משפט השלום בתל אביב יפו (כבוד השופט י' יצחק) את המבקשים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום, זאת על סמך הודאתם. ביום 10.11.04 גזר בית המשפט על המבקשים 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים והתנאי הוא שלא יעברו על העבירות בהן הורשעו; קנס בסך 20,000 ש"ח לכל אחד מהמבקשים; כמו כן הוצא צו הריסה נגד המבנים נשוא כתבי האישום והוראה על הפסקת השימוש בהם החל מיום 10.11.05.
המבקשים הגישו ערעור על גזר הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו. במקביל הגישו המבקשים ביום 10.11.05 בקשה בפני בית משפט השלום בתל אביב יפו להארכת המועד לביצוע צו ההריסה. בית משפט השלום (כבוד השופט י' יצחק) דחה ביום 28.11.05 את הבקשה וקבע כי משעה שהוגש ערעור על פסק דינו, כל החלטה בנוגע לתיק עברה לסמכותו הבלעדית של בית המשפט המחוזי. כנגד החלטה זו הגישו המבקשים ערעור נוסף לבית המשפט המחוזי.
בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' שיצר) דחה את שני הערעורים. בפסק הדין ציין בית המשפט כי על אף המאמץ הניכר של המבקשים להשגת היתר כדין לבנייה שבוצעה בנכס ולשימוש החורג שנעשה בו, בפועל אין בידיהם היתר כזה. על אף הארכות הרבות שקיבלו המבקשים, הרישיון המיוחל טרם התקבל והשגתו בפועל אינה נראית באופק. לאור המאמץ הכן של המבקשים להשגת היתר, החליט בית המשפט להפחית מחודשי המאסר על תנאי ומגובה הקנס אולם הוא הותיר על כנו את צו ההריסה. ביום 12.6.07 החליט בית המשפט המחוזי כי אין מקום לעכב את ביצוע גזר הדין וקבע כי עד ליום 12.7.07 על המשיבים לבצעו.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, במסגרתה טוענים המבקשים כי בית המשפט המחוזי לא נדרש לשאלה המשפטית אשר הונחה לפתחו. סעיף 207 לחוק מקנה לבית המשפט סמכות להאריך את מועד ביצוע צו ההריסה. לטענתם הפרשנות הנכונה לסעיף הנה כי הסמכות לדון בהארכת הצו נותרת בידי בית המשפט אשר נתן את הצו. על כן גם אם הוגש ערעור על פסק הדין בפני בית המשפט המחוזי, הסמכות להאריך את הצו תיוותר בידי בית משפט השלום. משכך, טעה בית משפט השלום כאשר סירב לדון בבקשתם של המבקשים. לטענתם מקרה זה מעלה שאלה משפטית אשר טרם נידונה בפסיקה ואשר יש בה כדי להצדיק את קבלת הבקשה. לגופו של עניין טוענים המבקשים טענות שונות כנגד קיום הצו ביום 12.7.07 ובראשם מאמציהם למען השגת אישור שימוש חורג במבנה ובעקבותיו היתר לבנייה על החלקות הרלוונטיות.
לאחר עיון בבקשה החלטתי כי דינה להידחות.
עניינם של המבקשים נידון כבר בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת היא למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור
(הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123. בענייננו, נטען כי בקשה זו מעלה שאלה משפטית בדבר הפרשנות הראויה לסעיף 207 לחוק. אולם גם אם בית משפט השלום היה צריך לדון בבקשה לדחיית מועד הצו, ואיני מכריע בשאלה זו, הרי שהשאלה המשפטית הזו אינה מעלה ואינה מורידה משעה שנידון הערעור בפני בית המשפט המחוזי. שכן בית המשפט המחוזי יכול היה להכריע בשאלת הארכת מועד הצו מכוח סעיף 213(3) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 המציין כי:
"213. בית המשפט רשאי, בפסק דינו, לעשות אחת מאלה:
...
(3) ליתן בקשר לפסק הדין כל החלטה אחרת שהערכאה הקודמת היתה מוסמכת לתתה."
(ראה: רע"פ 3034/07 אגבאריה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). פסק הדין אשר הובא כחיזוק על ידי המבקשים (רע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה , פ"דנו(3), 49) אינו מתייחס למקרה בו הוגש ערעור על פסיקת הערכאה קמא ועל כן אינו דומה לענייננו.
אף לגופו של עניין יש לדחות את הבקשה. המבקשים טוענים כי בקרוב צפויה הועדה המחוזית לתכנון ובניה להפקיד תוכנית תמ"מ 35, שעל בסיסה יכולים הם לקבל אישור לשימוש חורג במבנה. לדבריהם, אישור זה ישמש אותם באופן זמני עד לפיתוח האיזור על בסיס התכנית. מדי יום מגיעים לפתחו של בית המשפט בקשות כנגד צווי הריסה שניתנו על ידי ערכאות השיפוט השונות. טענה חוזרת ונשנית בהקשר זה היא כי המבקשים נמצאים בעיצומם של הליכים להכשרתם של מבנים בלתי חוקיים. ההלכה בעניין זה היא כי במידה ורישיון הבנייה נמצא בהישג יד ממשי בית המשפט ישקול מתן הארכה לביצוע צו ההריסה זאת כמובן באיזון האינטרסים הציבורים המצויים בבקשה כגון חומרת העבירה ומאמצי הנאשם להכשיר את הפגם. אולם כאשר מדובר בתהליך נמשך ומתארך שסופו אינו נראה באופק יגבר משקלו של האינטרס הציבורי הכולל בראש ובראשונה את עקרון אכיפת החוק (רע"פ 3146/07 ג'דיר נ' מדינת ישראל- הועדה המחוזית לתכנון ובניה (טרם פורסם)). במקרה דנן קבע בית המשפט המחוזי כי על אף האורכות הרבות שניתנו למבקשים, טרם הצליחו להשיג את הרשיון המיוחל והשגתו בפועל תצריך תקופת זמן נוספת אשר סופה אינו ידוע. על כן סבור אני כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי.
אוסיף ואעיר כי עם תום הערעור בבית המשפט המחוזי ודחיית הבקשה בפנינו, נפתחה שוב בפני המבקשים הדרך לבית משפט השלום בהגשת בקשה להארכת מועד ביצוע צו ההריסה לפי סעיף 207 (רע"פ 538/00 שושתרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)) זאת, כמובן בהנחה שאכן חלו שינויים משמעותיים בנסיבות.
אשר על כן, דין בקשת רשות הערעור להדחות. מאחר והמועד לביצוע צו ההריסה חל בימים הקרובים, ועל מנת לאפשר למבקשים זמן אם יחפצו בכך, להגיש בקשה להארכת מועד לפי סעיף 207 בפני בית משפט השלום, אני מאריך את עיכוב הביצוע של הצו עד ליום 3.8.07.
ניתן
היום, י"ז בתמוז התשס"ה (3.7.07).
ש ו פ ט