רע"פ 3146/07 חוסין ג'דיר נ. מדינת ישראל הועדה המחוזית לתכנון ובניה

1.

בית-משפט השלום בעכו מצא כי מבנה המגורים אשר הקים המבקש על קרקע חקלאית נבנה שלא כדין, והרשיעו על-פי הודאתו. במסגרת גזר-הדין, הושת על המבקש קנס על סך 20,000 ש"ח והוא נצטווה להרוס את אשר בנה ולשאת בהוצאות ההריסה. המבקש לא שעה להוראת בית-המשפט, ורק בחלוף שנה ממועד מתן גזר-הדין פנה לבית-משפט השלום בעכו בבקשה לדחיית ביצוע הצו - זאת בהתאם לאמור בסעיף 207 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965

(להלן: "החוק") . את בקשתו נימק בכך שהוא פועל לקידום תוכנית מתאר חדשה לישוב בו הוא מתגורר, אשר תוכל להכשיר את הבנייה. בית-המשפט דחה את הבקשה תוך שציין כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, וכי תוכנית המתאר עליה משליך המבקש את יהבו, הינה חסרת מעמד סטטוטורי בשלב זה.

2.

על החלטה זו ערער המבקש לפני בית-משפט המחוזי בחיפה. בגדר ערעורו טען, כי ההתקדמות אשר חלה ביחס להסדרת תוכנית המתאר, מצדיקה את הארכת המועד לביצוע צו ההריסה. בנוסף, הלין המבקש על כך שההחלטה בבקשתו ניתנה מבלי שבית-המשפט בחן את סיכויו של המבקש לקבל היתר בנייה, ומבלי שהתקיים דיון במעמד הצדדים. בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור תוך שעמד על כך שניסיונו של המבקש להנציח את אי חוקיות הבניה בדרך של עיכוב ביצוע צו ההריסה מכוח הוראת סעיף 207 לחוק, מהווה שימוש לרעה בהליך. באשר לאפשרות לפיה תוכשר הבניה, ציין בית-המשפט כי תוכנית הבנייה לאזור מצויה רק בשלבים ראשונים, ולא ברור כלל אם תאושר, וגם אם תאושר לא ברור אם המבנה שהמבקש בנה שלא כדין יתאים להוראותיה. לפיכך, קבע בית-המשפט כי לא נפל פגם בהחלטתו של בית-משפט השלום, אף שמן הראוי היה לזמן את הצדדים ולשמוע את טענותיהם על פה.

3.

עתה עותר המבקש ליתן לו רשות להביא את עניינו בפני ערכאה שלישית, ובפיו אותן טענות ששימשו אותו בערעורו. סוגיה ראשונה אותה מציג המבקש כ"שאלה משפטית", היא סוגיית טיפולו של בית-המשפט בבקשה למתן ארכה, מכח סעיף 207 לחוק. לדידו, מן הראוי היה שבית-המשפט יקיים דיון בבקשה וישמע את טענות הצדדים, וכן את חוות דעתם של גורמים מקצועיים - זאת כדי להעריך נכונה את סיכוייו לקבל היתר. הסוגיה השנייה אותה מעלה המבקש, היא השאלה מהם הטעמים המצדיקים להיענות לבקשה למתן ארכה לביצוע צו ההריסה. להשקפתו, בקביעתו כי הבקשה אינה יכולה להסתמך על תוכנית "מופקדת", הציב בית-המשפט רף גבוה ביחס לבחירת הטעם למתן הארכה – רף שאינו מתיישב, כך נטען, עם הלכת סבן (רע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה "אונו", פ"ד נ"ו (3) 49). באותה ההלכה, הטעים המבקש, נקבע כי די בקיומו של "טעם טוב" כדי להאריך את המועד לביצועו של צו ההריסה.

4.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא, כי הרשות לקיים ערעור בגלגול שני, ניתנת במשורה באשר היא מיועדת למקרים חריגים המעוררים שאלה משפטית שעניינה רלבנטי לא רק לצדדים המתדיינים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). חרף ניסיונו של המבקש לשוות לטיעוניו אצטלה משפטית, שאלה שכזו אינה מתעוררת בנסיבות המקרה המונח בפני. באשר לטענתו הדיונית של המבקש, אף אם מן ראוי היה לקיים בבקשה דיון במעמד הצדדים, פגם זה נרפא כאשר ניתנה למבקש האפשרות לשטוח את טענותיו ולהציג את כל הנתונים העובדתיים הרלבנטיים בפני בית-משפט המחוזי. לא מצאתי ממש גם בטענתו הנוספת של המבקש. בבואו להכריע בבקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה, רשאי בית-המשפט לערוך "איזון לשעה" בין הצורך לעמוד על קיומו של החוק ובין צרכיו של הפרט (רע"פ 5086/97

בן חור נגד עיריית ת"א-יפו , פ"ד נא(4) 625, 645). במקרה דנן, אין עסקינן בתכנית מתאר מאושרת ובמצב שרישיון הבנייה נמצא בהישג יד ורק עיכוב פורמאלי מעכב את הכשרת המבנה. להיפך, מדובר בתחילתו של תהליך ארוך ומורכב, שסיכוייו נכון לעת הזו אינם ידועים, ואפילו תאושר תכנית המתאר ותיכנס לתוקף, יהיה על המבקש להגיש בקשה להיתר בנייה, וגם הליך זה דרכו להימשך זמן לא מבוטל. לפיכך, סבורני כי לא נפל כל פגם בהחלטתו של בית-משפט קמא,

ואין מקום להתערב באיזון שערך.

אשר על כן, הבקשה נדחית.