פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
3035/12
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. קטי גולדברג
2. שמי גולדברג
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת כהן) מיום 5.3.12 בתיק עפ"א 8099-12-11
בשם המבקשים:
עו"ד מנחם רובינשטיין
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת כהן) מיום 5.3.12 בתיק עפ"א 8099-12-11, במסגרתו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים (השופט הימן) מיום 2.11.11 בתיק ת"פ 7092/10. נושא ההליכים - בניה בלתי חוקית.
הליכים
ב.
בשנת 2005 הורשעו המבקשים על פי הודאתם בבניית מבנה ללא היתר, ובין יתר רכיבי גזר הדין חויבו להרסו. בשנת 2007 הוגש נגד המבקשים כתב אישום בגין אי קיום הצו השיפוטי; ואולם, לאחר שבית המשפט דחה את בקשת המשיבה לתיקון כתב האישום על דרך הוספת עד תביעה, הסכימה המשיבה לזיכוי המבקשים. בשנת 2010 נפתח ההליך הנוכחי, לאחר שביקורת שנערכה במקום גילתה כי המבנה נותר על כנו.
ג.
בית המשפט לעניינים מקומיים דחה את שתי טענות ההגנה העיקריות: ראשית , נקבע (בהמשך להחלטת השופטת פלד מיום 26.12.10) כי הזיכוי משנת 2007 אינו מונע פתיחת הליך חדש, שכן מדובר בעבירה נמשכת (תוך הפניה לרע"פ 11920/04 נאיף נ' מדינת ישראל (לא פורסם)); שנית
נקבע, וכאן מדובר בקביעה עובדתית ככל משפטה וחוקתה, כי המבנה הקיים הוא המבנה לגביו הוצא צו ההריסה בשנת 2005. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה (ביום 5.3.12). בית המשפט חזר על העיקרון לפיו "מדובר בעבירה נמשכת ומתחדשת" (עמוד 10), ואישר את הקביעה בדבר זהות המבנה. עוד נדחתה הטענה (שהועלתה לראשונה בדיון בעל פה; ראו עמוד 12 לפסק הדין), כי פסק הדין משנת 2005 התייחס לחלקה מספר 72 (עליה עומד בית מספר 21), בעוד המבקשים הואשמו בבניה בצמוד לבית מספר 19 (בחלקה 73). בהקשר אחרון זה הוזכר גם, כי המבקשים הורשעו על פי הודאתם בבניית המבנה המדובר.
הבקשה
ד.
כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית ובראשה הוצבו שתי "שאלות משפטיות" המצדיקות, לשיטת המבקשים, מתן רשות ערעור: ראשית , נטען כי מדובר בצו שיפוטי שלא היה ניתן לקיימו, שכן הוא מתייחס לבניה ברחוב ברנט 19 בחלקה 72 - מיקום שאינו קיים; שנית , נטען כי מתעוררת שאלת האפשרות להעמיד לדין נאשם לאחר שכבר זוכה בעבר מאותה עבירה - ובהקשר זה נטען נגד ההבחנה בין סוגים שונים של זיכוי ("זיכוי אילם"); ועוד הוזכר, כי בעניין נאיף
נקבע, שמדובר בעבירה נמשכת אחרי שהנאשמים הורשעו
בעבר באי-קיום הצו השיפוטי, ואילו בענייננו זוכו
המבקשים מעבירה זו. עוד נטען בקשר לטענה הראשונה, כי מדובר בעיוות דין, שכן המבקשים הורשעו בדבר אחד (בנייה בחלקה 72), ועתה עומדים הם לדין על אי-הריסת מבנה העומד בחלקה אחרת. ולבסוף הועלו גם טענות לגבי זיהוי המבנה המדובר עם המבנה לגביו התקיים ההליך בשנת 2005; ובין היתר נטען, כי אותו מבנה נהרס מכבר.
הכרעה
ה.
לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. המבקשים הורשעו על פי הודאתם בבניית מבנה מסוים
שלא כדין והם חויבו להרסו. בית המשפט קבע, לאחר שמיעת עדויות ובחינת הראיות שבתיק, כי אותו מבנה מסוים עומד על תלו (בשינויים מסוימים); בקביעה עובדתית זו אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב, קל וחומר ליתן רשות ערעור בגלגול נוסף (רע"א 4009/08 כנאני נ' בנק לאומי בע"מ (לא פורסם); רע"א 6474/99 צוקרמן נ' פאלוך (לא פורסם)), ואף לגופו של עניין לא הוצגה עילה לעשות כן.
ו.
בהינתן האמור, ואף אם בשלב מסוים נפלה טעות בניסוח כתב האישום (בו כאמור הודו המבקשים ), מצב הדברים ברור: המבקשים בנו בניה בלתי חוקית, הם ידעו באיזה מבנה מדובר והודו בהקמתו, ולאחר שחויבו להרסו לא עשו כן - ומסיבה זו אין עילה להתערב בהרשעתם. הרי הודאה לפנינו, ומבנה לפנינו, ואין "בית המשפט יכול לאטום עיניו ואוזניו לכך מעשה שוטה שבעולם" (רע"א 3798/07 זריהן נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (לא פורסם)), ולקבל את הטענה כי "מקום כזה [אליו מתייחסת הוראת ההריסה - א"ר] לא קיים לענייננו!" (עמוד 8 לבקשה), רק משום שבשלב מסוים ומאוחר בהליך (שנים
רבות לאחר ההודאה בעבירות הבניה) טענו המבקשים לטעות ברישום. להשלמת התמונה בהקשר זה נציין, כי המבקשים הציגו בפני בית המשפט לעניינים מקומיים תצלומים שהתיימרו להציג את הריסת המבנה, לגביהם קבע בית המשפט, כי " אין זה אלא מצג שווא . הבנייה שנהרסה איננה קשורה בשום מובן למבנה נשוא דיוננו" (עמוד 4; ההדגשה במקור - א"ר). קשה להלום מתן סעד - בגדרי טענה לעיוות דין - למי שכך התנהל בפני הערכאה המבררת.
ז.
בכל הנוגע לזיכוי המבקשים בשנת 2007 אפנה (מעבר לאמור בהחלטות שנזכרו מעלה) לדברי המלומדים רבין וואקי, כי במקרה של עבירה מתחדשת
תוכל התביעה להעמיד:
"אדם לדין פעם אחר פעם, בטענה שהתנהגותו מתחדשת ומייצרת עבירות חדשות מידי יום ביומו, גם אם כבר נשפט, כבר הורשע או אף כבר זוכה בשל אותן עבירות" (י' רבין וי' ואקי, דיני עונשין (מהדורה שניה, כרך ראשון, תשע"א) 314; ההדגשה הוספה - א"ר).
האפשרות להעמיד לדין אדם שכבר הורשע
בעבר באותה עבירה מתחדשת נקבעה בעניין נאיף , והיא מתישבת עם השכל הישר, שהרי אילולא כן "יספוג" החוטא את הרשעתו הראשונה וימשיך בעבירותיו על מי מנוחות. סבורני , כי לא נפל פגם בקביעת בתי המשפט, כי הגיון הדברים יפה באותה מידה גם למקרים בהם זוכה הנאשם בעבר - בכפוף למורכבות שעלולה לנבוע מממצאים שנקבעו בהליך הראשון (עניין שאינו רלבנטי לתיק זה). על כל פנים, נסיבות תיק זה אינן מצדיקות בירור נוסף של סוגיה זו.
ח.
סוף דבר, המבקשים הודו בבניה בלתי חוקית, חויבו להרסה ולא עשו כן. מכאן הרשעתם בעבירה של אי קיום צו שיפוטי. הבקשה שלפנינו אינה מגלה עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי, ואף לא להתערבות ערעורית לגופה. על כן איני נעתר לה.
ניתנה היום, כ"ג בסיון תשע"ב (13.6.12).
ש ו פ ט