רע"פ 3109/12 פלוני נ. מדינת ישראל

לפניי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית משפט לנוער בבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 20038-01-12, מיום 20.3.2012 מפי השופטים צ' סגל, מ' י' הכהן ו- ב' גרינברגר ) אשר במסגרתו התקבל ערעורה של המשיבה על גמר דינו של בית משפט לנוער בבית המשפט השלום בירושלים (ת"פ 31254-08-11 מיום 1.1.2012,

מפי השופט א' חן ). בית המשפט המחוזי הרשיע את המבקש בעבירת ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ובעבירת התפרעות. בית המשפט המחוזי הטיל על המבקש עונש מאסר על תנאי של 4 חודשים וקבע כי עונש ההתחייבות שהטיל בית המשפט השלום יוותר על כנו.

ההליכים בבתי המשפט קמא ובקשת רשות הערעור

1.

נגד המבקש, קטין יליד 1995, הוגש כתב אישום אשר ייחס לו עבירת ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 274(1) ו-(2) ובצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) ועבירת התפרעות לפי סעיף 152 לחוק העונשין. המבקש הודה בעובדות כתב האישום. תסקיר שירות מבחן שהוגש לבית המשפט השלום תיאר את המבקש כקטין ללא עבר פלילי אשר הביע חרטה על מעשיו. התסקיר שהוגש לבית המשפט השלום בעניינו של המבקש היה חיובי, ושירות המבחן התרשם כי ההליך המתנהל נגד המבקש משפיע עליו ומרתיע אותו. המלצת שירות המבחן הייתה להימנע מהרשעתו של המבקש ולאמץ מתווה טיפולי בעניינו, הכולל חתימה על התחייבות בדבר התנהגות בעתיד וחיובו בתשלום קנס. המדינה ביקשה להרשיע את המבקש, בשל העובדה כי עבירות מסוגן של העבירות בהן הורשע המבקש הפכו נפוצות ומסכנות את הציבור.

2.

בית משפט השלום קבע כי במקרה זה, די בהליכים שהתנהלו נגד המבקש, ובכלל זה הימים בהם שהה במעצר ובמעצר בית, כדי להרתיעו מלשוב ולבצע את העבירות אותן ביצע. אשר על כן קבע בית המשפט כי ראוי להימנע מהרשעת המבקש, וכי ניתן להסתפק בדרכי הטיפול שהציע שירות המבחן. בית המשפט חייב את המבקש לחתום על התחייבות עצמית בסך 3,000 ש"ח לפיה יימנע מביצוע עבירות דומות בעתיד, וכן הטיל עליו לשלם קנס בסך 1,500 ש"ח.

3.

על גמר דינו של בית המשפט השלום הגישה המשיבה ערעור בו טענה כי בית המשפט השלום לא ייחס את החומרה הראויה לעבירות אותן ביצע המבקש. אליבא דהמשיבה, לא היה מקום להימנע מהרשעתו של המבקש זאת בשל חומרת המעשים והרקע האידיאולוגי שהוביל לביצועם, וזאת למרות השיקולים לקולא אותם מנה בית המשפט השלום. נטען כי האינטרס הציבורי מחייב את הרשעת המבקש בגין העבירות בהן הודה. אשר על כן, ביקשה המשיבה להרשיע את המבקש ולהטיל עליו עונש מאסר בפועל.

4.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של המשיבה בחלקו והרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. עם זאת, בית המשפט קבע כי נוכח האינטרס בשיקומו של המבקש, אין מקום להטיל עליו עונש מאסר בפועל, וכי יש להסתפק בעונש מאסר על תנאי שיצטרף לעונש שהטיל בית המשפט השלום על המבקש. נקבע כי שקלול בין שיקולי הפרט לבין אינטרס הציבור בכללותו מחייבים למצות את הדין עם המבקש. בית המשפט קבע כי מסקנה זאת מתחזקת, בין היתר, בשל העובדה כי לא הוצגה כל תשתית המלמדת על דרך שיקומית בה החל המבקש, אשר תצדיק הימנעות מהרשעתו.

5.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש את בקשת רשות ערעור שבפניי. בבקשה טוען בא כוח המבקש כי בית המשפט המחוזי לא נימק כראוי את גמר הדין, ונמנע מלפרט מהן הנסיבות בהן יש להימנע מהרשעת קטין. בא כוח המבקש טוען כי מקריאת פסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה תחושה כי בית המשפט המחוזי לא בחן את מקרהו של המבקש לגופו של עניין, וקבע את תוצאת פסק הדין תוך התחשבות בשיקולים כלליים בלבד. בא כוח המבקש טוען כי התוצאה אליה הגיע בית המשפט השלום, לפיה יש להימנע מהרשעת המבקש, מוצדקת יותר נוכח השיקולים לקולא הקיימים בעניינו. אשר על כן מתבקש בית המשפט זה ליתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

6.

דין הבקשה להידחות.

7.

לא עולה בענייננו כל שאלה משפטית או מוסרית המצדיקה מתן רשות לערער ב"גלגול שלישי". למבקש היה את יומו בערכאות קמא, ואין בעובדה כי בית המשפט המחוזי קבע כי יש להרשיע את המבקש בניגוד לעמדתו של בית משפט השלום, כדי להצדיק חריגה מהכלל הנוהג באשר לבקשות מסוג זה. גם לגופם של דברים נראה כי אין מקום להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש הורשע בעבירות שהנזק האפשרי מהם עשוי להיות קטלני. אין בעצם היותו של המבקש קטין כדי לשלול אפשרות להרשיעו בדין (ראו לעניין זה: רע"פ 9262/03 פלוני נ' מדינת ישראל

פ"ד נח(4) 869)).

8.

הבקשה נדחית.