רע"פ 2657/12 חוסאם שואהנה נ. מדינת ישראל

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז ב-עפ"ג 44406-12-11 (מיום 16.2.2012, מפי השופטים מ' פינקלשטייין, ע' גרוסקופף ו- ר' אמיר ) בו נדחה ערעור של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה. המבקש טוען כי בתי המשפט היו צריכים להימנע מהרשעתו ולהסתפק ביתר רכיבי הענישה שהוטלו עליו.

כתב האישום והחלטות בתי המשפט קמא

1.

נגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן אשר ייחס לו שתי עברות תיווך בסם מסוכן לפי סעיפים 14 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן : פקודת הסמים המסוכנים ). על פי המתואר באישום הראשון , ביום 13.6.2010 התקשר סוכן משטרתי (להלן: הסוכן ) אל המבקש ושאל אותו האם באפשרותו להשיג לו סם מסוג מריחואנה בעלות של 200 ש"ח. המבקש הנחה את הסוכן להגיע אל כפר מגוריו כדי לבצע את העסקה. בהמשך, הוביל המבקש את הסוכן לביתו, התקשר לאדם אחר ואמר לו שיגיע עם הסוכן לקחת מריחואנה. המבקש והסוכן נסעו ברכבו של הסוכן לכפר קאסם, שם עצרו בסמוך לביתו של האחר. משעצרו את הרכב, התקשר המבקש לאחר והודיעו כי הגיעו למקום. לבקשת המבקש, העביר הסוכן למבקש סך של 200 ש"ח, עבור הסמים. כעבור זמן קצר קרב האחר לרכב הסוכן, והגיש למבקש שתי שקיות שהכילו כ- 39 גרם קנבוס וקיבל לידיו את התשלום מאת המבקש. מיד ובסמוך לכך, העביר המבקש את הסמים לסוכן, והזמין אותו לדבר איתו שוב אם יהיה מעוניין לבצע עסקה דומה בעתיד.

לפי האישום השני , ביום 22.6.2010, התקשר הסוכן אל המבקש, וביקש ממנו לארגן בעבורו מריחואנה בעלות של 300 ש"ח. בהמשך, בדומה למתואר באישום הראשון, הגיע הסוכן לביתו של המבקש, ומשם נסעו יחדיו לכפר קאסם, שם התבצעה עסקה דומה, כשבעבור תמורה של 200 ש"ח, קיבל הסוכן לידיו הסוכן קנבוס במשקל של כ- 29 גרם .

2.

במסגרת הסדר טיעון שנערך עימו, הודה המבקש בעובדות כתב האישום המתוקן ובית המשפט הרשיע אותו בעבירות שיוחסו לו. בהתאם להסדר הדיוני, הוגש תסקיר של שירות המבחן בו נבחנה שאלת הרשעתו של המבקש. שירות המבחן תיאר את המבקש כאדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי, אשר סיים 12 שנות לימוד והחל לימודי הנדסאות רכב. שירות המבחן התרשם כי המבקש לוקח אחריות על מעשיו ומביע חרטה על ביצועם. לא זוהו אצל המבקש דפוסי חשיבה עברייניים, והערכת שירות המבחן הייתה כי ביצוע העבירה נבע ממצבו הרגשי והמשפחתי. נוכח התרשמותו החיובית של שירות המבחן מהמבקש, המליץ שירות המבחן לבית המשפט לבטל את הרשעת המבקש ולהטיל עליו צו מבחן ועונש בצורת השתתפות בתוכנית של"צ.

2.

בית משפט השלום פתח את גזר דינו בדיון בשאלה אימתי יורה בית משפט על סיום הליך בלא הרשעה. לעניין זה בית המשפט בחן את הכללים שנקבעו ב-ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(5) 337(1997) (להלן: הלכת כתב ), וקבע כי עניינו של המבקש אינו נמנה על אותם המקרים בהם יש להימנע מהרשעה. נקבע כי האינטרס הציבורי בהרשעת המבקש גובר על אפשרות הפגיעה בשיקומו. אשר על כן, קבע בית משפט השלום כי הרשעת המבקש תיוותר על כנה, וגזר את דינו ל-6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, עונש מאסר מותנה של 8 חודשים וקנס על סך של 3,000 ש"ח.

3.

ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה. שלושת שופטי ההרכב התייחסו לשאלת הרשעתו של המבקש, כמו גם לשאלת יישומה הראוי של הלכת כתב שהעלה המבקש בערעורו.

בדומה לאמור בגזר דינו של בית משפט השלום, בחן השופט מ' פינקלשטיין את ההלכה הנוהגת באשר להימנעות מהרשעה. נקבע כי אכן יש מקום לבחינה מחודשת של דרך יישומה של הלכת כתב בבתי המשפט. יחד עם זאת, נקבע כי המקרה של המבקש אינו מקרה בו ראוי להימנע מהרשעה, זאת בשל חומרת המעשים ומעורבותו הרבה של המבקש בעסקאות הסמים המתוארות בכתב האישום. בית המשפט קבע כי אין בשיקולים לקולא שהעלה הסנגור, כמו גם בהמלצת שירות המבחן, כדי לשנות מסקנה זו. עוד ציין השופט פינקלשטיין, כי למבקש עומדת האפשרות לבקש קיצור תקופת ההתיישנות של רישומו הפלילי. השופט ר' אמיר הצטרף לתוצאה אליה הגיע של השופט פינקלשטיין,

אם כי לדידו יישומה של הלכת כתב כפי שמתבצע כיום בבתי המשפט הינו ראוי ואין צורך בבחינה מחודשת שלו. השופט אמיר

דחה את הטענה כי בעניינו של המבקש יוצרת הרשעתו "נזק מיוחד" משני טעמים: ראשית, אין בהרשעה כדי למנוע מהמבקש לעסוק במכונאות רכב; שנית, אין לקבל את הטיעון כי בשל השתייכותו הלאומית של המבקש, ייווצר לו נזק ייחודי במקרה שיורשע בדין.

השופט

ע' גרוסקוף , בדעת מיעוט, סבר כי יש לבטל את הרשעתו של המבקש, זאת בהתאם לפרשנות רחבה להלכת כתב אותה ביקש לאמץ. לטעמו, הפרשנות הנוהגת כיום לכללי הלכת כתב, לפיה כדי להימנע מהרשעה יש להוכיח כי סיכויי ההעסקה העתידית של המורשע ייפגעו בצורה ממשית, נוגדת את עקרון השוויון ואף מאלצת שימוש בפיקציות משפטיות מיותרות כדי להתגבר עליה. לדידו, ישנם מצבים בהם עצם ההרשעה בעבירה עשויה להסב לאדם נורמטיבי נזק מסוג זה אליו כיוונה הלכת כתב.

4.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי. בבקשה נטען, בין היתר, כי עניינו של המבקש מעלה שאלה משפטית טהורה, אשר מצדיקה ליתן לו רשות ערעור ב"גלגול שלישי". נוכח הקשיים הנטענים בפרשנות הנוהגת להלכת כתב, התבקש בית משפט זה לאמץ את דעתו של שופט דעת המיעוט בבית המשפט המחוזי ולבטל את הרשעתו של המבקש.

יצוין, כי מהודעה שהגיש המבקש לבית משפט זה עולה כי ביום 16.5.2016 השלים המבקש את ביצוע עבודות השירות שהוטלו עליו בגזר דינו של בית משפט השלום.

דיון והכרעה

5.

דין הבקשה להידחות.

6.

עניינו של המבקש אינו מעלה שאלה המצדיקה ליתן לו רשות ערעור בגלגול שלישי. בית משפט השלום, ובעקבותיו גם דעת הרוב בבית המשפט המחוזי, ראו את מעורבותו של המבקש בעסקאות הסמים כמרכזי וכמשמעותי. באותו האופן, נקבע כי נוכח חומרת מעשיו של המבקש, האינטרס הציבורי בהרשעתו גובר על הנזק האפשרי שייווצר לו כתוצאה מהרשעה זו. קביעות אלו נוגעות אך ורק לעניינו הפרטי של המבקש.

כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן אך במקרים חריגים, בהם עולה שאלה משפטית, ציבורית או מוסרית בעלת משקל המצדיק סטייה מכלל זה. עניינו של המבקש אינו נכנס בגדרם של מקרים חריגים אלו. (ראו ושוו: רע"פ 3109/12 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 2.5.2012); רע"פ 2968/12 אלזיר נ' מדינת ישראל

(טרם פורסם, 6.5.2012)).

7.

השאלות שהעלו שופטי בית המשפט המחוזי ביחס לפרשנות הראויה להלכת כתב הן אכן שאלות שאפשר ובמקרה מתאים יגיעו לדיון, אך לא זה המקום להכריע בהן. מעובדות כתב האישום, בהן הודה המבקש, עולה כי המבקש פעל באופן אקטיבי ונמרץ לסייע להשלמתן של שתי עסקאות סמים. לדידי רק בנסיבות חריגות שבחריגות, אם בכלל, יתערב בית המשפט בכגון דא בהרשעה. העונשים הקלים שהוטלו על המבקש מבטאים לטעמי את מלוא המשקל, אם לא למעלה מכך, שניתן לתת לטובת המבקש. יש לקוות כי המבקש למד את הלקח מפרשה עגומה זאת, ויחזור לדרך הישר בה הלך עד לביצוע העבירות בהן הורשע.

8.

כללם של דברים: בקשת רשות הערעור נדחית.