רע"פ 2968/12 כאיד אלזיד נ. מדינת ישראל

1.

נגד המבקש הוגש כתב אישום אשר ייחס לו עבירה של החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: חוק העונשין ), זאת לאחר שבמגן השמש ברכב בו נהג נמצאה סכין.

2.

ביום 13.12.2010 הודה המבקש במעשה בפני בית המשפט השלום בירושלים (ת"פ 3080-09, השופטת א' זיסקינד ). בהתאם, ניתנה החלטה בה נקבע כי המבקש ביצע את המעשה המתואר בכתב האישום. בהתאם להחלטת בית המשפט, הגיש שירות המבחן תסקיר ביחס למבקש. תסקיר שירות המבחן תיאר את המבקש כאדם בעל ערכים נורמטיביים, המנהל אורח חיים תקין, מועסק בעבודה סדירה לאורך השנים ודואג לפרנסת משפחתו. שירות המבחן לא התרשם מקיומם של דפוסי התנהגות אלימים בהתנהגותו של המבקש. עוד עלה כי המבקש נמצא בשלבים מתקדמים של הסמכה כמנהל מקצועי בתחום החשמל והדיאגנוסטיקה. לצורך קבלת הסמכה בתחום חשמל רכב ממשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה עתיד המבקש להידרש להציג את רישומו הפלילי הרשעתו עשויה לחסום בפניו את אפשרות קידומו המקצועי. שירות המבחן ציין כי המבקש נוטל אחריות על מעשיו ומביע חרטה על ביצועם והעריך כי ביצע את המעשים מחוסר שיקול דעת. שירות המבחן התרשם כי ההליכים המשפטיים מהווים גורם מרתיע ומציב גבולות עבור המבקש והמלצתו הייתה להימנע מהרשעתו, לצד הטלת עונש חינוכי שירוצה במסגרת של עבודות שירות.

3.

בטיעוניה לעונש ביקשה המשיבה להטיל על המבקש עונש מאסר בפועל. המבקש מצידו, טען כי יש לאמץ את המלצות שירות המבחן. גזר דינו של בית המשפט השלום ניתן ביום 30.10.2011. נקבע כי על אף התרשמותו החיובית של שירות המבחן, אין מקום להימנע מהרשעתו של המבקש, זאת נוכח הסיכון החמור שמשתקף בעבירה אותה ביצע המערער. נקבע כי אין לראות במקרה זה כמקרה חריג בו ראוי להימנע מהרשעה. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי יש לאמץ את המלצת שירות המבחן לעניין העונש וקבע כי עונשו של המבקש יעמוד על 160 שעות עבודות לשירות הציבור.

4.

הן המשיבה, הן המבקש הגישו ערעור על גזר דינו של בית המשפט השלום. (עפ"ג 28390-12-11 ו-עפ"ג 28174-12-11). המדינה ביקשה להחמיר בעונשו של המבקש ולהטיל עליו עונש מאסר בפועל. במהלך הדיון בפני בית המשפט המחוזי, משכה המדינה את ערעורה, זאת לאחר שהתברר כי המבקש כבר ריצה את מרבית עונש עבודות השירות שהוטל עליו. המבקש טען כי יש לבטל את הרשעתו בשל הנזק החמור שהיא עלולה לגרום לו ולבני משפחתו, זאת נוכח האפשרות שהרשעה תוביל לאובדן מקום עבודתו. נטען כי מקרהו של המבקש מתאים להימנות על אותם מקרים חריגים בהם נמנעים בתי משפט מהרשעת נאשם.

5.

בית המשפט המחוזי (מפי השופטים צ' סגל,

מ'

י' הכהן ו- ב' גרינברגר ) קבע כי אין מקום להתערב בגזר דינו של בית המשפט השלום. נקבע כי הרשעתו של המבקש הייתה מוצדקת נוכח חומרת העבירה אותה ביצע המבקש והסכנה הרבה הנשקפת ממנה, וזאת על אף המחיר האישי שהמבקש עשוי לשלם.

6.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שבפניי. בבקשתו טוען המבקש כי יש ליתן לו רשות לערער ב"גלגול שלישי" זאת מכיוון שבמקרהו עולה סוגיה אנושית ומצפונית המצדיקה לסטות מהכלל הרגיל הנוהג בבקשות מסוג זה. המבקש מבקש להסתמך על שורה של מקרים בהם התערב בית המשפט זה בפסקי דין, נתן רשות ערעור והקל בעונש שהוטל בערכאות קודמות, או לחילופין, ביטל את הרשעתו של המבקש. המבקש טוען כי גם אם לא מתעוררת במקרה דנן כל שאלה עקרונית, הרי עצם העובדה שכל עניינה של בקשתו נגוע לאופן הפעלת שיקול הדעת השיפוטי של בתי המשפט קמא, יש בה כדי להטות את הכף לטובת מתן רשות ערעור.

7.

אין בידי להיענות לבקשה.

8.

רשות ערעור ב"גלגול שלישי", תינתן אך במקרים חריגים המעלים שאלה משפטית, ציבורית או מוסרית. אין בעצם הרשעתו של המבקש כדי לאפשר סטייה מכלל זה. כלל זה אינו שרירותי אלא משקף את חובתו של בית משפט זה לכבד את מרחב שיקול דעתן של הערכאות הקודמות שדנו בתיק. למבקש שבפניי היה יומו בבית המשפט. הערכאות קמא התרשמו כי אין מקום להימנע מהרשעתו, ולא ראיתי מקום להתערב בקביעותיהן. הכלל הוא כי משהוכח כי אדם ביצע מעשה עבירה, מין הדין שבית המשפט ירשיעו, אלא אם מתקיימות נסיבות מיוחדות (ראו לעניין זה: רע"פ 1867/12 גולן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 7.3.2012)). לא מצאתי שנסיבותיו של המבקש מצדיקות הימנעות מהרשעתו.

9.

המבקש הצביע על הפגיעה האפשרית שעלולה להיגרם לו מהרשעתו. לאור הדברים האמורים לעיל, אין לי אלא להצטרף לתקוותו של בית המשפט המחוזי כי מעסיקו של המבקש ישקול מחדש את עמדתו בקשר להעסקתו של המבקש, זאת במיוחד נוכח תסקיר המבחן החיובי שהוגש לגביו.

10.

סוף דבר: הבקשה נדחית.