רע"פ 3655/12 דוד צדקה נ. עיריית באר שבע

בקשת רשות ערעור זאת התקבלה בלשכתי, בשל תקלה כלשהי, רק ביום 12.7.2012. לאחר עיון בה החלטתי לדחותה בלי לבקש תגובה. אציין כי לבקשה שלפניי לא היו מצורפים פסקי הדין של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, אך כדי לא לעכב את ההחלטה, עיינתי בפסקי הדין באמצעות שימוש במאגרי המידע.

נגד המבקש הוגש כתב אישום אשר ייחס לו עבירה של העמדת רכב במקום אסור. בית המשפט לעניינים מקומיים בבאר שבע זיכה את המבקש מחמת הספק מהעבירה אשר יוחסה לו, לאחר שקבע כי צבע התמרור שאסר על החניה, לא היה ברור די הצורך. המערער לא הסתפק בזיכויו, וערער לבית המשפט המחוזי בטענה כי היה על בית המשפט לעניינים מקומיים לזכותו זיכוי מלא ולא זיכוי מחמת הספק. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש. נקבע כי כיוון שהמערער זוכה בהליך שהתקיים בבית המשפט לעניינים מקומיים, אין מקום לאפשר לו לערער על ממצאים שנקבעו בהכרעת הדין. עוד נקבע כי אין מדובר במקרה המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור בממצאים שנקבעו בערכאה הדיונית. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי.

רקע

1.

נגד המבקש הוגש כתב אישום בגין העמדת רכב במקום אסור, זאת לאחר שביקש להישפט בפני בית משפט ולא לשלם את הקנס שהוטל עליו. המבקש מצידו טען כי שפת המדרכה שלצידה חנה לא הייתה צבועה כלל באדום. לאחר דיון בתיק, החליט בית המשפט לעניינים מקומיים בבאר שבע (חמ"ע 1464-08, השופט א' ברסטל-גונן ) לזכות את המבקש מחמת הספק מהעבירה שיוחסה לו. בית המשפט שמע את עדויותיהם של פקח החניה שרשם את הדו"ח מושא הבקשה, ואת עדותו של מנהל מחלקת התנועה בעיריית באר שבע. כמו כן בחן בית המשפט את מוצגי הצדדים, ובכלל זה תמונות ממקום החניה מושא הדיון. נקבע כי באזור החניה נצבעו מחדש חלקים מסוימים משפת המדרכה בצבע אדום, עובדה שהייתה עשויה ליצור בלבול אצל המבקש. אשר על כן, החליט בית המשפט לזכות את המבקש מחמת הספק. עוד נקבע כי לא היה מקום לדרך התנהגותו של המבקש במסגרת ההליך, אשר כללה הטחת עלבונות כלפי נציגי העירייה והעלאת טענות בדבר זיוף הראיות שהוגשו בעניינו מטעם המשיבה.

2.

על הכרעת דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים המבקש הגיש ערעור וטען כי לא היה מקום לזכותו מחמת הספק אלא לזכותו זיכוי מלא. את ערעורו תמך המבקש בנימוקים שונים שעיקרם באופן התנהלותה של העירייה במסגרת אכיפת החניה באזור בו נרשם לחובתו דו"ח החניה. בית המשפט המחוזי (עפ"א 6729-08-11, מיום 7.2.2012 מפי השופטת ט' חיימוביץ ) קבע כי אין להיעתר לערעורו של המבקש ולו מהטעם שזוכה בבית המשפט לעניינים מקומיים. גם לגופם של דברים נקבע כי אין מקום להתערבות בממצאים העובדתיים שנקבעו בהכרעת הדין מושא הערעור. בית המשפט המחוזי העיר על הלשון הבלתי ראויה בה נקט המבקש נגד בית המשפט לעניינים מקומיים והעירייה.

3.

בבקשת רשות הערעור שבפניי, מתבקש בית משפט זה ליתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשתו טוען המבקש, בין היתר, כי בעניינו יהיה זה מוצדק לסטות מהכלל לפיו מי שזוכה מעבירות שיוחסו לו, לא יכול לערער על טיב זיכויו. המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי התחמק מלהתמודד עם טענותיו, והעדיף לאשרר את פסיקתו של בית המשפט לעניינים מקומיים מבלי להפעיל שיקול דעת עצמאי. המבקש מעלה טענות חמורות נגד שופטי הערכאות אשר דנו בעניינו וכנגד עובדי העירייה, תוך שימוש בשפה בוטה וחריפה. לדידו, אם היו נותנים בתי המשפט קמא את דעתם לטענותיו, היה מקום לזכותו זיכוי מלא.

דיון והכרעה

4.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש, אשר זוכה בדין אינו יכול לערער על הכרעת הדין המזכה אותו (ראו והשוו: רע"פ 6034/07 אוריאל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 8.11.2007); רע"פ 1568/99 גלעד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.5.1999)). די היה בכך כדי לדחות את ערעורו של המבקש וקל וחומר את בקשת רשות הערעור.

5.

בבחינת למעלה מן הצורך אעיר: לבית המשפט היושב כערכאת ערעור קיימת חובה כפולה. מחד, עליו לבחון את קביעותיה של הערכאה הקודמת לו, אך בה בשעה עליו לכבד את מרחב שיקול דעתה. לשם הגשמת התכליות העומדות בבסיס חובות אלו, נקבעו בפסיקה כללים שונים המכוונים את פעולתה של ערכאת הערעור. כללים אלו אינם שרירותיים ואינם נובעים מאטימות לב, אלא משקפים את האיזון העדין בין האינטרסים השונים העומדים על הפרק (ראו והשוו: רע"פ 2968/12 אלזיד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.5.2012). במקרה שלפנינו, ניכר כי בית המשפט המחוזי מילא את חובותיו כערכאת ערעור בצורה ראויה. זאת ועוד, בניגוד לטענותיו של המבקש, נראה כי בית המשפט המחוזי נתן את דעתו לטענותיו של המבקש גם לגופן, אך קבע כי אין לקבלן. כך, קבע בית המשפט כי לא נפלה טעות בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט לעניינים מקומיים, לפיה המבקש לא הוכיח את טענותיו בדבר הקנוניה שנרקחה, לכאורה, בעיריית באר שבע בנוגע להסדרי החניה באזור בו נרשם הדו"ח לחובתו.

6.

בקשת רשות הערעור שבפניי אינה מעלה כל שאלה המצדיקה חריגה מהכלל הנוהג לפיו בית המשפט לא ייעתר לבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי". אף לגופו של עניין, וכפי שכבר הוסבר לעיל, לא מצאתי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי פגם המצדיק התערבות בשיקול דעתו. בקשה להתערב בממצא שבעובדה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור. יש לציין כי גם במסגרת בקשת רשות הערעור לא נמנע המבקש משימוש בלשון בוטה. התנהגות זו אינה ראויה, ובוודאי שלא תוכל להביא לסטייה מהכללים המקובלים בבקשת רשות ערעור.

7.

כללם של דברים, הבקשה נדחית.